רקע דופמיני, מוקדש לכל המתרגלים.

האם אי פעם חשבת על השאלה: למה אני מתאמן? אני לא מתכוון למטרה מרחיקת לכת. למשל: לצפות בסרט בשפה זרה שעדיין לא מובנת, כך שבעתיד אפשר להבין אותה או לדעת בשלמות. מה מניע אותך לפעולה?

הרגל? משמעת? תפיסה? צורך חיוני? פחד?

ישנן תיאוריות רבות המסבירות כיצד "נכון" להתאמן, לאכול, לישון ,לעשות סקס,לבנות עסקים.

תיאוריות האלה יכולות להיות מקורקעות במיומנות במונחים של פיזיולוגיה, אסטרולוגיה או רפואה הודית עתיקה. אולי אתה מיישם את התיאוריות האלה לעצמך, בתרגול שלך.

אבל ההשפעה של התרגול שלך אינה תלויה בתיאוריות הללו.

אתה יכול לעקוב אחר ההמלצות "הנכונות" במשך שנים ואובייקטיבית לא להתקדם לשום מקום, אם לא להזיק לעצמך.

על מה שבאמת צריך להתייחס בגישה לתרגול שלך -הוא הרקע הרגשי שלך. מנקודת מבט של המערכת ההרמונית, זהו רקע הדופמיני שלך. דופמין הוא ההורמון של המוטיבציה , הכוונה, העונג , התשוקה .

זהו קרש קפיצה שממנו אף אחד כבר לא ישיג אותך . במצב זה אתה מגדיל את האפקטיביות של כל הפעולות שלך (כושר, יוגה, אכילה בריאה, שינה נכונה, עסקים, סקס, שפות, מדיטציה). ואז זה לא כל כך חשוב כל כך האם זה תואם לתיאוריות "הנכונות".

אם אתה ניגש לתרגול מתוך הרגל, משמעת, אמונות, צורך חיוני או פחד, הרקע הרגשי שלך עלול ליצור את הקרקע שבה כל כוונות טובות הנבלו. כאשר אתה עושה הכל רק בכוח, ללא רצון, פשוט בלי מצב רוח או במצב של עייפות, הרקע ההורמונלי שלך הוא קורטיזול. על רקע הקורטיזולי שום דבר חיובי לא יבנה. כל מאמציך, כאמור, לא יניבו את התוצאות הרצויות. גם אם אתה משתמש בטכנולוגיה עתיקה ביותר, סידיות או להפך המתקדמת ביותר.

מהו סיכום?

יקירותיי ויקיריי, תתאמנו על השיא הדופמיני שלכם. זהו התנאי העיקרי להצלחה בכל ההתחלות שלכם.

ועוד נקודה חשובה אחת.

על סיום תהליך האימון. תמיד לצאת מהאולם תרגול (שולחן עבודה \ אוכל, חדר שינה, לא משנה מה עשיתם שם) על אותו גל דופומיני. זה כמו לקום משולחן עם ארוחת ערב חגיגי אחרי שנהניתם ממאכלים טעימים, אבל לא מפוצצים. עם תחושה של נוחות, קלילות ורצון לחזור על החוויה הזאת שוב. אל תדחפו את עצמכם עד סף כוחות. אחרת, זיקוקים הדופמינים שלכם, יהפכו לשחיטה הקורטיזולית וזה יטרוף את כל הפירות של התרגול .

וכך, תיהנו, אהובים שלי. מאחל לכם תרגול יעיל כייפי בחיים. אחרי הכל, החיים הם תרגול.:)