נשימה מודעת (Rebirthing)

אמצעי חזק ביותר ל: ריפוי שלם התפתחות רוחנית גילוי הפוטנציאל האלוהי הכרה עצמית וגילוי האמת.

אצלנו, במרכז אישיטווה יוגה, כל חודש נערכים סשנים של נשימה מודעת.

אנו מבקשים להביא  אתכם מזרונים אישיים, שמיכה, כיסוי עיניים, בגדים נוחים, נשנושים לאחר הסשן לאינטגרציה קבוצתית, רצוי להביא גם  עפרונות צבעוניים ונייר לציור מאנדלות .  חובה להגיע  על קיבה ריקה.

עלות המיפגש – 180 שייח.

נשימה כולוטרופית ­– אחת משיטות הפסיכו-תרפיה היעילות והחזקות יותר הקיימות כיום, העוזרות להגיע להכרה עצמית ולגדילה אישית. השיטה פותחה ע”י זוג מטפלים טראנס-אישיים אמריקאיים, סטניסלב וכריסטינה גרוף, במהלך השנים 1973-1987. סטניסלב גרוף הנו בעל תואר בפסיכולוגיה ורפואה.

השיטה נשענת על הידע עתיק היומין לגבי אפשרויות ייחודיות של מצבי תודעה נעלים , ומאחדת אותם יחד עם פסיכולוגיה מודרנית. ע”י הגעה למצבי תודעה ייחודיים בעזרת טכניקה אפקטיבית ומשוללת סכנות, שעיקריה הם נשימה אינטנסיבית, מוסיקה מגרת-חושים, וזרימה חופשית עם המתרחש, יוכלו המשתתפים לגלות טראומות עבר, קונפליקטים חריפים ואירועים משאירי חותם אחרים, ולהפטר מהם.

האינטגרציה אחרי הטיפולים מתרחשת בעזרת טיפול-תנועתי, ציור מנדלות ושיחות קבוצתיות. ככלל, עבודה במסגרת קבוצתית הנה חזקה הרבה יותר מאשר טיפול אישי של נשימה כולוטרופית. אפקטיבי במיוחד הנו תהליך של כמה טיפולים יום אחר יום, שכן יש כניסה עמוקה יותר לתהליך במקרה הזה.

המטרה העיקרית של נשימה כולוטרופית היא להעיר את הבלתי-מודע, ולשחרר את המחסומים הרגשיים. במהלך נשימה כולוטרופית, רגשות מודחקים, שנשכחו או שלא היו מודעים כלל עולים שוב אל פני השטח כדי שהאדם יחיה אותם מחדש. תהליך החוויה-מחדש הוא זה שמשחרר את האדם ממחסומים שונים. מצבי תודעה ייחודיים המתעוררים כתוצאה מנשימה כולוטרופית, מעודדים ריפוי-עצמי ומגדילים את יכולות היצירה הטבעית של התודעה האינדיווידואלית. תהליך העמקה שכזה נותן אפשרות להכרה עצמית מלאה, מאפשר לצאת אל מעבר למסגרות המקובלות, ומאפשר גדילה עצמית.

מעניינת היא העובדה שבשפות ותרבויות רבות המילה “נשימה” והמילה “נשמה” מוצאן מאותו שורש. התופעה מתרחשת בלטינית, יוונית מודרנית, רוסית ועוד.

שימוש בשיטות נשימה שונות למטרות רפואה ניתן לראות משחר היסטוריית האדם. בתרבויות עתיקות, טרום-תעשייתיות, שיחקה הנשימה תפקיד חשוב במיתולוגיה, קוסמולוגיה ופילוסופיה, וניתן למצוא עדויות לחשיבותה של הנשימה כבר מהכתבים הפילוסופיה-דת הראשונים הידועים לאדם.

טכניקות ספציפיות, כמו למשל האצה של הנשימה או האטה שלה, מהוות חלק חשוב מאוד בקונדליני יוגה, סידהי-יוגה, סופיזם, דאואיזם, זן-בודהיזם, שמאניות, ועוד שיטות רבות.

במאה שנים האחרונות התרחש תהליך המעטת ערכה של הנשימה, עד כדי נקודה שהתהליך הנו תהליך פיזי טבעי ותו לא. כל היכולות הפסיכולוגית והרפואיות של הנשימה נשכחו בחלוף השנים עד שלאחר תקופה מה הוגדרו מחדש כפתולוגיה. תהליכים רבים המתרחשים לאנשים רבים, כמו לדוגמא היפר-ונטילציה מוגדרים כפעולות מכניות , גופניות, ולא כמו מה שהם באמת – תהליכים, האוצרים בתוכם כוח רפואי אדיר. בעשור האחרון מרפאים טבעיים פיתחו שיטות נשימה שונות המרפאות את האדם ומשתמשים בהם.

נשימה מודעת Rebirthing

מטרת טכניקות-הנשימה הנשענות על היפר-ונטילציה, היא לשנות את מצב התודעה.

השרירים האחראים על הנשימה, כמו שאר שרירי השלד, נמצאות תחת שליטת אותו אזור במוח, ולכן האדם יכול בקלות ובמודעות מלאה לשלוט על אינטנסיביות הנשימה שלו. אך עם זאת, בעת תהליך האצת הנשימה , כרפלקס, משתחררים אל תוך מערכת העצבים אנדרופינים ואנקפלינים. הורמונים אלו הנם מכהי כאב, אחראים למצב האמוציונלי שלנו, מגרים את הזכרון, את התהליך המחשבתי, ושלל רחב של פעולות המוח.

שחרור נרחב של אנדרופינים ואנקפלינים הוא זה האחראי למצב האופוריה, שינוי בקבלת המציאות, זכרון-על, ועוד תופעות המתרחשות בעת השתנות מצב התודעה בעקבות היפר-ונטילציה.

חומרים אלו מהווים תחליף פנים-גופני לסמים כמו הרואין ומורפיום, אך עם זאת הם שונים מהם במגוון רחב של תכונות. עם הכנסת חומר נרקוטי חוץ-גופני אל תוך גופנו, נחנקת מערכת הרגשות הטבעיים של האדם. בעת שימוש בהיפר-ונטילציה מתרחש בדיוק ההפך, שחרור האנדרופינים והאנקלפינים מביא למעבר למצב חד יותר, זורם יותר , ומתרחשת התעוררות רגשות טבעית. בנוסף, בעת תרגול היפר-ונטילציה, מתחזקים שרירי הנשימה, נפתרות בעיות במערכת הובלת החמצן בגוף, ומערכת הנשימה חוזרת לנורמה התקינה שבה היא צריכה להמצא. זהו מצב-גוף אליו שואפות פרקטיקות מזרחיות רבות, וכן על מצב-גוף שכזה נשענות שיטות פסיכולוגיות שונות.

במשך שנים חקר סטניסלב גרוף את תופעות ה- LSD , ואח”כ שינה קלות את תחום עיסוקו, והצליח למצוא תחליף טבעי לזה, שהוא ההיפר-ונטילציה. שיטת הנשימה אותה פיתח מאופיינת בחוסר הפסקות בין השאיפה והנשיפה ומעבר חלק ביניהם. לכן מכונה גם שיטת הנשימה נשימה אינטגרטיבית, או נשימה מלאה.

ב-1974 ריברסינג (מאנגלית, Re-berthing , לידה מחדש), הייתה מוכרת באופן רשמי כשיטה לריפוי פסיכולוגי וכלל-גופני אפקטיבית ביותר. ריברסינג הוותה עמוד טווח, מעין בסיס לשינויים וחקירה נוספת ובמהרה הופיעו שני שיטות חדשות, שונות ואפקטיביות מאותו בסיס: נשימה כולוטרופית ו-וייויישן.

נשימה כולוטרופית (מיוונית holos – שלום, tropien – מטפל) “נשימה המובילה לשלמות” – זו שיטה הנשענת על נשימה אינטנסיבית, מוזיקה מעוררת ועבודה ממוקדת של הגוף, המאפשרת לנושמים להכנס למצב תודעה שונה, לפתוח ולחיות טראומות שונות, קונפליקטים פנימיים המודחקים לתת-מודע, ולהכנס אל תוך מצבים פתולוגיים שבסופו יוציאו את הנושמים בריאים יותר ונקיים יותר ברמה הרגשית.

וייויישן ( Vayveyshen , מלטינית – Vivo – לחיות), שיטה הנוצרה על בסיס ריברסינג, הנשענת על נשימה אינטנסיבית כדרך להתפתחות מלאה של האדם. וייויישן מעודדת חקירה של אנשים תוך שימוש טכניקות נשימה מסויימות בחיי היום-יום, בכל שעה ובכל מקום. זו מדיטציה, המעודדת את ההכרה להיות מודעת תמיד דרך השגחה על הנשימה, ולשחרר כל הזמן אנדרופינים, דרך היפר-ונטילציה קלה.

המטרה העיקרית של כל שלוש השיטות היא דומה – להגיע למצב תודעה שונה. השוני ביניהם הוא די ברור. ריברסינג מטרתו להעיר ולטפל בבעיות הראשוניות, שצצות על פני השטח בעת הגעה למצב תודעה שונה. ככלל, בכניסות הראשונות למצב תודעה שכזה יצוצו הבעיות העיקריות ביותר, המפריעות לנו הכי הרבה. הנשימה הכולוטרופית והוייויישן, מטרתם להגיע לרבדים עמוקים יותר של הקיום האנושי, וסשן טיפול בהם יכול להמשך אפילו עד 7 או 10 שעות.

החוויות המתרחשות עקב מצבי תודעה ייחודיים יכולים להקנות תחושת שלווה ורוגע ברמה מאוד עמוקה. מצב התודעה הייחודי אליו מגיעים בעקבות היפר-ונטילציה מקנה לאנרגיה של הגוף אינטיליגנציה אלוהית, טבעית, והגוף יודע במה צריך לטפל קודם כל, ומטפל בזה. מצב תודעה כולוטרופי הנו בעל פוטנציאל רפואי, אך בנוסף הוא משפר את יכולות היצירה של האדם, האסתתיקה האישית וההתפתחות אתית.

לדון על מצבי תודעה כולוטרופים , בהיבט הנסתר והמיסטי, זו משימה כלל לא פשוטה, בטח שלא להעלות את ההסבר על הכתב. אך בכל-זאת, בוא וננסה להתמודד עם בעיה זו ולהסיר את הערפל העוטה את השאלה הבעייתית הזו.

הדבר הראשון והברור מכל שאנו יכולים להגיד באופן חד וחלק לגבי מצבי תודעה כולוטרופים הוא – שהם שונים ממצבי התודעה הרגילים אותם אנו מכירים , וכך גם שמם: מצבי תודעה שונים ( Altered states of consciousness ). מקור השם הוא בפסיכולוגים אמריקאיים אשר טיפלו במתאבדים, עם נדייק – אנשים הנמצאים במצב נפשי קשה, הניסו להביא קץ לחייהם (ולמזלנו, לא הצליחו), ניסו לקפוץ אל תוך המים מגשר גבוה, הידוע בשם המזעזע “גשר המתאבדים”. אלה ששרדו תיארו את חוויותיהם בשניות שבין הקפיצה לבין רגע הנחיתה אל תוך המים.

ברגעים הקצרים הללו חוו מחדש המתאבדים את כל המאורעות העיקריים בחייהם, כאילו ראו אותם מחדש בעיניהם, כמו הרצה מהירה של סרט קולנוע. אותם אנשים לא רק נזכרו במאורעות אלא כאילו חוו אותם מחדש. עם זאת, המאורעות השמחים בחייהם נראו להם באותם רגעים בוהקים בצורה לא רגילה, אך המאורעות הכואבים, אותם מאורעות שגרמו להם לנסות להתאבד, התקבלו בשלווה וברוח-טובה, ואלו נראו כעת שונים לגמרי, ומקור הבעיות, היה ברור גם כן. לאותם אנשים התחדדה ההבנה כי הבעיות הם סך-הכל משהו זמני, אך החיים שהם ניסו לסיים כרגע הם משהו נצחי וגדול הרבה יותר. ואז, התעוררה אצלהם מחדש התאווה לחיים. ואז בחלקיק השנייה לפני הנחיתה הפעיל המוח את כל מנגנוני ההגנה שלו והגוף נחת אל תוך המים כך, שהוא יינצל.

בחיי היום-יום, במצבי התודעה הרגילים אנו מזהים את עצמנו כחלקיק קטן מאוד ממה שאנו באמת, ואילו במצבי תודעה שונים (כולוטרופים) אנו מזהים את כל המכלול ומעריכים את כל מה שיש לנו “בין הידיים”.

האנשים אשר מגלים את אנרגיית שינוי התודעה באופן ספונטני, במקרה הטוב-לא יודעים מה לעשות עמה, ובמקרה הרע, נבהלים. הודעה מוקדמת על הגעתם (בטיפולים) מאפשרת לאדם לקבל אותה בברכה ולקבל עם זה את מלוא יכולת הריפוי שיש למצבי התודעה הכולוטרופים להציע.

החוויות אותם חווה האדם כתוצאה ממצבי תודעה כולוטרופים לא ניתנים להסברה בתוך מסגרות הפסיכולוגיה האקדמאית. לכן, ס. גרוף תיאר תמונה רחבה יותר של פְנים-האדם, כזו שתתאים יותר לתהליכים הכולוטרופיים. גרוף שם לב לארבעה סוגי חוויות, וקיבץ אותן לארבעה קטגוריות. הוא כינה קטגוריות אלו “קלפי התת-מודע” וסיפר עליהן בהרחבה בספרו “מעבר למוח”. קטגוריות אלו, בנוסף להיבט הביוגרפי, כוללות גם את קטגוריית הלידה (כלל הבעיות הנוצרו בנו עקב הלידה שלנו), קטגוריית היחסים (הבין-אישיים) הכוללת בתוכה את כל מערכות היחסים שלנו עם אנשים שונים, חיות, צמחים וכו’. הקטגוריה האחרונה כוללת זכרונות קַרמיים, את מקור הבעיות, שיחה עם ישויות-על, וכו’.
כדי להבין את טיבם של מצבי התודעה הכולוטרופים, אנו נתעמק מעט במיפוי תודעת האדם כפי שתיאר אותו ס.גרוף בספרו.

מטריצות קלאסיות פרנטליות למיפוי נרחב של התודעה ע”פ סטניסלב גרוף

תהליך הלידה הביולוגית הוא כה מסובך ועמוס ברגשות ותחושות פיזיות שממנו נובעים השורשים הראשוניים לבעיות פסיכו-סמטיות רבות.

החוויה מחדש של התהליך מורכבת הרבה יותר משחזור פשוט של המאורעות. במקביל למאורעות מתרחשת יציאה למרחב, המוגדר ע”י יונג, כתת-מודע קולקטיבי, המורכב מהיבטים ההיסטוריים, והיבטים מיתולוגיים.

BPM -1 ( Basic Parental Matrix , ע”פ מיפוי התודעה של גרוף) המאפיינים העיקריים של המטריצה הזו משתקפים בסימביוזה שבין האם לעוברה. בעובר, תנאי-החיים של הילד קרובים לאידאל. תחושת ההמצאות בחוסר גבולות, שאנו חווים ברחמה של אמנו, יכולים להוביל לתחושת אחדות עם היקום. זו תחושה של הנאה, אחדות קוסמית, שלווה פיזית ורגשית, וחוסר דאגות.

ב – BPM -2 אנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה ללא מוצא, ללא תקווה, או באחת מהמאורעות ההיסטוריים שהתרחשו בעבר. ברגע זה מתחיל האדם לחוות את תחילת תהליך הלידה, כאשר מתחילים הצירים ברחם, אבל צוואר הרחם עדיין סגור. ברגע זה יכולות לעלות חוויות של כליאה בצינוק, או חדר עינויים של האינקוויזיציה, או שהייה במחנה פליטים בזמן מלחמה. מעניין הוא, שתחושת הזמן נעצרת או נעלמת כליל. נוצרת האשליה שלחוויות ולהתנסויות אין סוף. המאפיינים הבולטים ביותר של BPM -2 קשורים ל”אין-מוצא” בתהליך הלידה – מחשבות חזקות על מוות, חוויות קשות, מאמץ קשה, דיכאון, שיעבוד, חוסר ורעב. מטריצה זו מעלה תחושות של איבוד קשר למציאות, חוסר-הערכה עצמית ואשמה. היא קשורה לסקפטיות וזווית ראיה פסימית מאוד על החיים, העדר אמונה בכל, והעדר היכולת לשמוח, בלבול בעולם של הזמן והחומר, ואיבוד קשר כלשהו לנקודת המבט האלוהית על העולם.

BPM -3. ברגע שצוואר הרחם מתרחב, והתינוק מתחיל לנוע לאוויר העולם מתרחש מאבק החיים ומתחילה סדרה של דימויים אחרים לגמרי. מאורעות היסטוריים דוגמת מהפכות – הצרפתית או הבולשביקית. האמוציה העיקרית בשלב זה היא “זהו, מספיק! הקץ לסבל, אנו יכולים לנשום בחופשיות” זה מקביל ל”אור בקצה המנהרה”. באופן לא צפוי מופיעה תקווה לשחרור ופתרון המאורעות. כמו כן בתהליך הזה מתרחשת הזדהות עם דמויות המייצגות מוות ולידה מחודשת. הדמויות האלה אוניברסליות וידועות לכל: אוסיריס ואזידה, אאיד ופרספון, אתיס ואדוניס, וכו’. הדימויים האלה צצים בראש האנשים שלא קראו מימיהם ספר במיתולוגיה! דימוי נפוץ מאוד שאנשים משייכים לעצמם בהקשר של מוות ולידה מחדש זוהי דמותו של ישו: בן-אדם מרגיש את עצמו תלוי על צלב, גוסס. את האדם מציף גל של אמוציות חיוביות כלפי עצמו, אנשים אחרים, לטבע, ולכל החי…

מטריצה זו מכילה בתוכה הרכב ייחודי של אלמנטים המאפיינים את השלבים האחרונים בתהליך הלידה הביולוגית. זה מכיל התמודדות עם כוחות עוצמתיים הבאים להרגו, מאבק עם אנרגיה טיטאנית, אקסטזת דיוניסוס, לידה, סקס, מוות-לידה מחדש, השמדה, ומצבים פסיכו-פתולוגיים שונים. עוד ניתן להזכר בחוויות עמוקות של המוות-לידה, וכמו כן מוטיבים חוזרים הם וולקן, אש-מכלה ועולם תת-קרקעי – גיאולוגי, אורבני, קרימינלי, סקסואלי, פסיכולוגי או מיתולוגי.

BPM -4 חווית היציאה מן הרחם אל אוויר העולם. מטריצה זו מאופיינת בתכונות כמו חופש, שחרור משלשלאות העבר, פתרון מפתיע לסיטואציה סבוכה, שבירת גבולות ויציאה אל מעבר להם, חווית הארה, אקסטזת פרמתאוס, עלייה פתאומית לרמה חדשה של מודעות ותודעה.

כל חוויה אישית נראית ייחודית לכל משתתף, גם אם השתתף פעמים רבות בנשימה כולוטרופית. הייחוד הוא בזה, שאין צורך למשתתף לתכנן או להכין משהו מראש. מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות עמכם בנקודת הזמן הזו. המטרה שלך כ-כולוונט היא לנשום עמוק יותר ותכוף יותר מבדרך כלל, ולהרשות לעצמך לחוות דברים מחדש, וע”י כך להגיע לטרנספורמציה פנימית.

טיפול רגיל לוקח כשעתיים שלוש. ההמשך, הקשירה עם השינויים שהתרחשו מתפרשת לאורך הזמן. לדוגמא, יכולות להפטר בעיות רבות עם הבריאות. שיטת הנשימה הכולוטרופית יכולה לפתור בעיות בריאות רבות בעלות אופי פסיכו-סמתי. תהליך ההבראה לא צפוי לחלוטין. הוא יכול להיות תהליך כללי שהגוף מרגיש טוב יותר, או משהו ספציפי, בו בעיה נקודתית נפתרת. למשל, לא נדירים המקרים בהם משתתפים בסמינרים של נשימה כולוטרופית פתרו לעצמם בעיית פלטפוס.

כל השינויים אשר מתרחשים עם הגוף והתודעה הנם תוצאה ישירה של השתנות התודעה. אנו לא עובדים על בעיה פיזית או נפשית נקודתית. כל הבעיות הם תוצאה של חוויות עבר של הבן-אדם, בייחוד בזמן הלידה. כאשר אנו חווים את הלידה הביולוגית שלנו מחדש, אנו מנקים מעלינו את הטראומות שהוטמעו בנו באירועים ההם. אנו משתנים, נולדים מחדש, נהיים שונים. שחרור האנרגיה מווסת לחיי הבן אדם. העייפות נעלמת, מופיעה רעננות חדשה, הראש חושב בצורה יצירתית הרבה יותר ומעלה רעיונות בריאים. כל זה הופך את החיים לא רק לבהירים הרבה יותר, אלא גם להרבה יותר מוצלחים. גם יש לנו יותר כוח, וגם אנו משתמשים בכוח ביעילות רבה יותר.

סדנאות נשימה מודעת Rebirthing

האלמנטים העיקריים בנשימה כולוטרופית הם:

-נשימה מהירה יותר וחזקה יותר, מאשר בדרך כלל.

-מוזיקה מעוררת

-עזרת המטפלים בשחרור אנרגיה בעזרת תרגילים ספציפיים לעבודה עם הגוף.

נשימה כולוטרופית משלבת נשימה אינטנסיבית עם מוזיקה מעוררת. הנשימה מעודדת תהליכים לשינוי ההרכב הכימי של הגוף, שנתמכים ע”י המוסיקה המעוררת. עוד מעת קדומה תופי-מלחמה, שירה בקול רם ועוד דרכים לעשות הרבה רעש, היו חלק ממסורות שמאניות שונות ברחבי העולם. בתרבויות רבות טקסים הכוללים נגינה בקול רם מאוד נהוגים על-מנת לטהר את גוף ונשמת האדם.

המוסיקה בעת טיפול בנשימה כולוטרופית ממלאת כמה תפקידים חשובים. היא מביאה את הרגשות הקשורים להזכרות באירועים לידי תנועה, ועוזרת להביא אותם אל פני השטח ומקלה על הביטוי. המוסיקה עוזרת לפתוח דלת אל התת-מודע, ומחזקת ומעמיקה את תהליך הריפוי.

חשיבות הנשימה וטכניקות הנשימה בשיטות וודיות. ריברסינג כפראנאיימה מותאמת לאירופאים.

בהתאם למסורת ההודית, “אנרגיית החיים” הנמצאת באזור הלב, נקראת פראנה. פראנה נכנסת ויוצאת בעת הנשיפה והשאיפה. בתרגום מסנסקריט – “פראנה” : אנרגיית החיים, “יאמה”: שליטה. יחדיו, משמעות המילה פראנאיימה היא שליטה על אנרגיית החיים, וכלי זה מהווה את אחת משמונה השלבים ביוגה הקלאסית.

מההנירוואנה טאנטרה תיאר את הפראנאיימה כך: “פראנאיימה היא שליטה על הנשימה הפיזית ונשימות חיים נוספות. היא מעוררת את שאקטי, משחררת את הגוף ממחלות, ומביאה חוסר הקשרות אל העולם ואל השליטה”.

כשמתרכזים בנשימה אנו שומעים את מה , שבחיי היום-יום אנו איננו שמים לב אליו. בעת הנשיפה נוצר הצליל HAM (מהמילה AHAM שפירושה “אני”) ובעת השאיפה נוצר הצליל SA (מהמילה SAH שפירושה “הוא”). שני הצלילים יחד יוצרים את המילה HAMSA – שפירושה ברבור. הברבור היא מילה נרדפת למושג “נשמה עליונה”. במיתולוגיה ההודית הברבור הנו ציפור היכולה להפריד בין מים לחלב. יכולת ייחודית שכזו הפכה אותו לסמל המפריד בין העיקר (הנשמה) לבין התפל (עולם הצורות והצבעים). בנוסף, ברבור שצבעו לבן לחלוטין הנו סמל לנשמה.

צליל HAM מסמן את החלק הגברי בתודעה והצליל SAH מסמן את החלק הנקבי באנרגיית התודעה. אם לבטא את המילה HAMSA הפוך בסנסקריט, תתקבל המילה So-Ham . המילה So-Ham היא נקודה חשובה באופאנישאד, המסמלת איחוד של הנשמה האינדיבידואלית עם הנשמה העליונה. ( Isha Upanishad ).

ברמה המעשית הצליל So-Ham , הנוצר בעת הנשיפה והשאיפה, יכול לשמש ככלי להרחבת התודעה. מסורתית התרגול נקרא אג’נה-ג’אנה כלומר חזרה ללא מחשבה על המנטרה. אג’נה-ג’אנה הנה כלי מאוד חזק להרחבת התודעה והשגת מודעות.

ריברסינג מכילה בתוכה את מרכיבי האג’נה-ג’אנה. זוהי נשימה רכה, המביאה להרפייה. זהו חיקוי לנשימת התינוק שרק נולד, או חיקוי לנשימה בעת השינה, כלי חשוב להבראה יחד עם תזונה נכונה והתעמלות פיזית.

ריברסינג\נשימה כולוטרופית הנם כלים המיושמים בקליניקות שונות, למשל בקליניקה לגמילה מאלכוהול, בהצלחה.

כלי זה, יכול להיות אחד מהכלים היותר חשובים אותו בן-אדם יכול ללמוד בדרך לריפוי עצמי. הנשימה – היא הרופא העיקרי. זוהי יכולת ההתמזגות של הנשיפה והשאיפה בגופנו עם התוודעות לזרימה הטבעית של האנרגייה האלוהית בגופנו.

בנוסף לזה, ריברסינג – הנו כלי רוחני חשוב, הנותן לאנשים בריאות, הצלחה ושלום פנימי. התבוננות באופן תנועת האנרגיה האלוהית בגופנו זו הרגשה קסומה, מיסטית ומדהימה.

הערות למטפל כולוונטי, התנהגות בזמן טיפול (והערות למטופל)

כשהנושם מתחיל את הטיפול (בייחוד לראשונה), יכולים להופיע אצלו בלוקים גופניים, היכולים להפריע לו בכניסה לתהליך החוויה מחדש. הבלוקים מתבטאים לרוב בכיווץ שרירי הגוף (לרוב הידיים או הרגליים). את הבלוקים המטופל צריך לפתוח בעצמו, דרך עבודה מאומצת עם השרירים. המטפל תפקידו לעזור ולכוון את המטופל ולעזור לו להפתר מהבלוקים הללו.

המטפל יכול ליצור את הלחץ הנחוץ כדי לפתוח את הבלוק, אך בשום פנים ואופן לא לעשות את העבודה במקום הנושם. לדוגמא אם לנושם מתכווצים שרירי הידיים, יכול המטפל לבוא ולמשוך לו בידיים ולבקש מהמטופל למשוך בשלו, ולהפעיל לחץ כזה, שהמטופל יצטרך להפעיל את כל כוחו כדי לעמוד בלחץ מצד המטופל. אם בזמן הטיפול אתם מרגישים לחץ בשרירים מסויימים והמשך הנשימה לא עוזר להרפות מהלחץ, אתם רשאים בזמן הטיפול לבקש עזרת המטפל לשחרר את הבלוקים.

התכווצויות יכולות להופיע באופן ספונטני במהלך כל הטיפול בחלק כזה או אחר של הגוף. כדי ליצור עבודה על מקום הכאב, יכול המטפל לבקש מהכולוונטים ללחוץ על מקום הכאב. כאן צריך לציין מקומות מסויימים עליהם אסור לעבוד: אזור הפנים, הגרון, אזור אברי המין ואזור החזה אצל הנשים. כיווצים כאלה ניתן לפתור באמצעות הוראות עבודה עצמיות על המקומות הספציפיים כמו למשל לפסק ולסגור את הרגליים, לפתוח ולסגור את בית החזה, וכו’. דעו, שכנושם חשוב לשלוט בסיטואציה. אם אתם רוצים שיפסיקו לעבוד עמכם, הגידו את המילה “עצור” או תיידעו את המטפל בכל דרך אחרת, ופעולתו תופסק באופן מיידי.

כל התחושות המוזרות והעוצמתיות (צבע, טעם, שריקה חזקה, ספאזם וכו’) מופיעות בעת התחלת טיפול כולוטרופי, עם כניסת המיינד אל תוך מצבי תודעה כולוטרופים. לתחושות אלו אין פוטנציאל רפואי, אך הם מהווים שלב במצבי התודעה הללו. זהו פשוט מכשול שצריך לעבור.

אם אתם שמים לב שהמחשבות עסוקות מדי, פשוט כוונו את תשומת לבכם למוסיקה או לנשימה. אם תשימו לב פתאום, שאתם עסוקים בניתוח המוסיקה, תאפשרו לוויברציות שלה לחדור אל תוך גופכם, וכוונו את תשומת לבכם על הנשימה.

אם מופיעות במהלך הטיפול אמוציות חזקות (סלידה, כעס וכו’) כתוצאה ממשהו שלדעתכם מתרחש בתוך האולם (למשל המוסיקה לא לטעמכם), העבירו את תשומת הלב אל עצמכם ואל המתרחש בתוך הגוף שלכם. במקום שדעתכם תוסח ותהיו עסוקים בסערת רגשות עקב המתרחש סביבכם, עדיף להכנס לקשר עם האנרגיות המשנות, לבטא אותן ולהשתחרר מהן.

אתם מחליטים באופן עצמאי מתי להפסיק לנשום. ככלל, הטיפול מגיע לסיומו הטבעי לאחר שעה וחצי עד שעתיים לאחר תחילתו. המוסיקה תתנגן כל עוד אחרון המטופלים נושם, ולכן אין לתאם עצמכם לפיה, או לחכות לאיזה סימן מהמוסיקה.

לנשימה יש שני מאפיינים: תדירות ועומק. בזמן נשימה כולוטרופית מומלץ לנשום כמה שיותר וכמה שיותר עמוק. אבל, כיוון שלשלב את שני האלמנטים יחדיו זוהי משימה די קשה, תוכלו בהתחלה לנשום תדיר, אבל שטוח , או מצד שני עמוק, אבל בתדירות נמוכה.

תשומת לב מיוחדת כדאי להעניק לנשימה בחלק הראשון של הטיפול (בערך 20 דקות), כיוון שזהו הזמן הקריטי בו אנו נכנסים למצבי תודעה שונים. בשאר זמן הטיפול מומלץ יהיה להצמד לתחושות האישיות שלכם ובהתאם להם לשנות את עומק ותדירות הנשימה. יכול להיות שבנקודה מסויימת תרצו להפסיק לנשום, וזה נורמלי לחלוטין, אם מדובר בחלק מתהליך שאתם עוברים.

כדי להכנס למצבי תודעה משתנים משתמשים בדרך כלל באחד מארבעת סוגי הנשימה:

•  מהיר ועמוק

•  איטי ועמוק

•  מהיר ושטוח

•  איטי ושטוח

מצב ההיפר-ונטילציה מושג יותר באמצעות נשימה עמוקה, מאשר העלאת תדירותה. להשגת היפר-ונטילציה מספיק להעמיק את הנשימה, ועם זאת לנשום בתדירות נמוכה מהרגיל.

נשימה אינטנסיבית, כמתוארת בסעיף הראשון, יכול הבן אדם להחזיק במשך ארבעה הדקות הראשונות של הטיפול בלבד. לאחר מכן, רפלקס הגוף יהיה להוריד את עומק הנשימה. לאחר מכן יש להשתמש גם בנשימה עמוקה ומהירה, אך לא כמו בתחילת הטיפול, אלא לפי יכולות אינדיבידואליות של המטופל.

בשלב מסויים, הרפלקס האנושי יגרום לנושמים לפתח עצלנות מסויימת כלפי תהליך הנשימה כולו. בשלב הזה, כדי לא לצאת ממצב התודעה בו נמצא המטופל, הכרחי יהיה לעבור לנשימה עמוקה ואיטית.

לעתים בעקבות החוויות וההתרחשות הפנימית הנובעת ממצבי התודעה הכולוטרופים, יעבור הנושם לנשימה מהירה ושטחית, שבתנאים אלו הוא מאוד טבעי וקל, לפעמים, המטופלים אפילו לא ישימו לב לכך, עקב החוויות הפנימיות שלהם.

אם התהליך יהיה קשה ועמוס למטופל, הנשימה תהפוך לאיטית, ושטוחה. זו גם הנשימה שמתרחשת בתהליך ההרפייה, הסיום. בשביל לחזור למצב תודעה רגיל, ולנשימה רגילה, חשוב להסתובב ולשכב על הבטן למשך זמן מה.

נדיר שבתחילת הטיפול הנושמים יחושו בחילה, אך עם זאת חשוב מאוד שיימצא בסביבה שקית ניילון למקרה שכך יהיה העניין. כמו כן, אם קיים רצון או צורך להפסיק במהירות את התהליך, צריך המטופל לנשום בתוך השקית. באופן כזה ניתן לשקם את מערך הפחמן הדו-חמצני בגוף במהירות. בטיפולים הראשונים, חשים מטופלים רבים תחושת קור. לכן חשוב שיהיה בקרבתם שמיכה.

אל תתכנתו את החוויות. תנו לחוויות הצצות להיות לא צפויות אפילו לעצמכם – ריקוד חופשי של הגוף, האנרגיה והמחשבה. במרחב הזה, תחושת החופש הפנימי יכולה להיות משהו חדש. פשוט תנשמו. תתענגו על כל החוויות החדשות, שעולות עקב תהליך הנשימה.עקבו אחר רצון המוח “לשלוט”, “לעשות את זה נכון” או “להבין”.

תנו לחלק הזה במוחכם להכנס למצב יותר רגוע, אדיש, ילדותי. אפשרו לחלק האנליטי, רציונלי לנוח מעט. במקום זה פשוט תעקבו, תחושו כל ויברציה, תתעמקו בכל תחושה.

שמרו על תשומת הלב שלכם במצב רך, פתוח, תנו לה להיות על כל הגוף בצורה שווה. תהיו מודעים לכל הרבדים שלכם. לכל תא, לכל איבר בגוף, לכל התזוזות, לכל ביטויי האנרגיה העדינה. אל תנסו לשנות או לסלק משהו. האמינו בתהליך. האמינו לגוף שלכם. האמינו לאנרגיה. האמינו לעצמכם. תהיו בטוחים שכל מה שאתם עוברים – הוא אידיאלי וטבעי לחלוטין. הפכו כל רצון “לעשות משהו” לעוד שאיפה ונשיפה, בעוד התנתקות מהצמדות, שחרור ( let go ). תנו לכל מה שרוצה להגיע לידי ביטוי – להתבטא. הרשו לו להתבטא באופן כזה שהוא רוצה, בעוצמה בה הוא מעוניין להתבטא ולהעלם בהדרגה. התחילו להגיד בכל נשימה “כן”. זה יעודד אתכם להגיד “כן” לחיים שלכם.

האמינו לחוכמה של הגוף. הגוף שלכם לא צריך אתכם, ובטח שהוא לא צריך את הספקות שיש לכם לגביו. ההשקעה היחידה שלכם צריכה להיות נשיפה ושאיפה. נשמו בצורה אינטואיטיבית, ופתאום תרגישו שהנשימה היא זו המווסתת את התהליך. אתם, כלומר מי שחשבתם שנושם נשאר מאחור, ומישהו אחר מתחיל לנשום במקומכם!

הרגישו את הגוף שלכם כאנרגיה, מקודקוד הראש ועד האצבעות. יחד עם ההתוודעות הזו, הרגישו את האהבה שבקבלת עצמכם. יכול להיות, שכשהייתם ילדים, מתוך פחד או רצון לספק מישהו התנהגתם בשונה מרצונכם האמיתי, עצרתם את עצמכם.

עם יש משהו עצור בתוככם, הגידו לעצמכם שכעת אין סכנה בלשחרר את זה.

בעזרת הנשימה אתם נכנסים למצב נשימה שונה, כולוטרופי, ולאחר מכן אתם רק מבטאים את עצמכם באופן אותנטי (אתם פשוט עצמכם). מה זאת אומרת “פשוט עצמכם”? זה אומר, שאם לגוף שלכם מתחשק לזוז – אתם זזים, אם מתחשק לכם לבכות – בוכים, מופיע רצון לצחוק – צוחקים, מופיע הרצון לשיר שירי גנאי – שרים שירי גנאי. עם ארוחת הבוקר שלכם רוצה לצאת החוצה – אפשרו לה. זו לא הבעיה שלכם, אלא בעייתו של מדריך התרגול .

ככל שהאדם נושם עמוק יותר, כך החוווית אותם הוא חווה יהיו חדות יותר. ככל שהוא נושם מהר יותר, כך הן יתחלפו יותר מהר. איך לנשום – זה משהו שקובע הכולונווט עצמו, שימו לב שאתם יכולים לשנות כאוות-נפשכם את הקצב, המהירות תכיפות ועומק. אבל שימו לב שאם תנשמו לאט ובשטחיות, לא תחוו חוויות מיוחדות. העקרון הכולונווטי אומר שכמה שתשקיע ככה תקבל.

התהליך הכולוטרופי שונה במהותו משיטות פסיכותרפיה\הכרה עצמית אחרות בזה שהוא לא מתוכנת, לא מנחשים ולא מונים מה אמור לקרות עם המטופל. לא קובעים על איזה חומר תתבצע העבודה. כאן מגיעה לידי ביטוי הייחודיות של כל בן אדם. החומר צריך להיות באינטגרציה, ללא תלות בשם שניתן לו, בין עם זה אינטגרציה פסיכו-תרפית, גדילה עצמית או שיטה רוחנית.

אנשים, שמעולם לא חוו על בשרם את תהליך הנשימה הכולוטרופי, יכולים להמציא מגוון רחב של סיבות לחוויות המתרחשות בעת טיפול: “עבודת שדים”, דינמיקה פרנטלית ועוד ועוד. אבל כמה

דרכים לאינטגרציית ההתנסות
שלבי האינטגרציה.

שלב האינטגרציה הראשון  מתרחש עוד בזמן תהליך הנשימה הכולוטרופית. בזמן הנשימה קיימים בנו מצבי התודעה הכולוטרופים, ובו בזמן מצבי-תודעה רגילים מחיי היום-יום שלנו. בזמן הנשימה מתרחשת אינטגרציה בין כל מצבי התודעה השונים.

שלב האינטגרציה הבא הוא אינטגרציה, והבאת כל חיינו אל תוך המצב הכולוטרופי (שלמות). אם אינטגרציה שכזו התרחשה, הטראומות של העבר לא נשנות יותר.אנו לא נזכרים יותר בטראומות הללו. מה שהיה טראומה הופך לידיעה, נסיון מודע.

שלב האינטגרציה השני מתרחש בסוף תהליך הנשימה. (קורה רק במידת הצורך) עבודה עם הגוף במטרה לשחרר את החוויות שנשארו אצורות בתוכו.

שלב האינטגרציה השלישי מתרחש בעת ציור המנדלות. כיוון שרוב ההגנות שלנו נמצאות ברמה המילולית, בעת ציור מנדלות אנו משתמשים בשפה לא-מילולית, שהינה נטולה מחסומים רבים. כשהסיאנס נגמר, תנוחו מעט ואז תנסו לצייר מנדלות. מנדלה זה ציור פשוט עם עפרון, צבעי-פסטל, או סתם עט. המייחד את המנדלה מציור רגיל הוא שעל דף מציירים עיגול מושלם גדול ככל הניתן, ואז בתוך העיגול מציירים ציור. אתם יכולים לצייר כמה מנדלות שנראה לכם נכון. אין צורך לצייר במנדלה משהו קונקרטי. ציירו את מה שמגיע. חסרת משמעות לגמרי היא העובדה – האם יודעים אתם לצייר או לא. החשוב כאן הוא לא הביטוי האומנותי, אלא יכולת הביטוי העצמי. ניתן אף לעצום עיניים, לקחת עפרון ליד ולצייר את מה שייצא. ציירו באופן ספונטני, השתמשו בכל הצבעים, כאן אתם יכולים לבטא את מה שנראה לכם בלתי-גלוי. אולי, למחרת, או בזמן הציור תבינו, שאותו קו, שציירתם כרגע באופן ספונטני, הוא המשך ישיר למשהו שהתרחש בזמן הסיאנס, ונזכרתם בו רק עכשיו. הצורה שציירתם היא בדיוק הצורה שהייתה חסרה כדי להשלים את האינטגרציה. מנדלה – היא יומן ויזואלי. תרשים של החוויה. אין חובה לעשות ממנו ציור של רמברנדט.

לבסוף, שלב האינטגרציה הרביעי, זה אינטגרציה בקבוצה, כשאנו מספרים על החוויות, ושואפים באופן מקסימלי להמצא באנרגיית החוויה מחדש, להכנס מחדש לאנרגיה הזו. להעביר אותה כזרימה בשיחה, ולא כהתפתחות לוגית. כאן, בקבוצה אנו לומדים לדבר על החוויה, בשפת החוויה. כאן ניתן להשתמש בשיטה של דיבור בזמן אמת. לא “שמעתי וראיתי, ואז רצתי, והחלקתי במדרון….” אלא “אני נושם, שומע ורואה, מתחיל לרוץ ופתאום מחליק במדרון ארוך…”. זה עוזר להזכר, לצלול מחדש אל תוך החוויות.

חשוב מאוד להקשיב לבן-אדם בתשומת לב והתעניינות כנה. לא לשפוט את המדבר, ולא לספר את הרעיונות ה”חכמים” שלכם לגבי המסופר. לצערנו, מעטים הם האנשים היכולים לעשות דבר זה, הנראה כה פשוט מהצד. היו אמפתיים למספר, אל תשפטו, קבלו את המידע כמו שהוא.

לאחר מכן, האינטגרציה ממשיכה הלאה – בזמן הסיאנסים הבאים, בזמן העבודה הקבוצתית, בזמן השינה. כל אלה הם השלבים הבאים של האינטגרציה, כיוון שמטרתה הסופית של האינטגרציה היא חיבור מלא והרמטי בין החוויות בסיאנס, לבין החיים שלנו. זהו שלב האינטגרציה החמישי, האחרון, אבל הוא יכול להיות הכי חשוב. סיאנסים של נשימה מודעת, סמינריים פסיכולוגיים שונים וסדנאות מגוונות לצמיחה אישית – לא שווים כלום אם אנו לא מסוגלים לבצע אינטגרציה של הידע והנסיון החדש אל תוך חיי היום-יום שלנו.

נשימה ומצב התודעה.
השפעת הריברסינג על החלק הסימפתי והפרה-סימפתי של מערכת העצבים העילית
מעקב אחר הפעילות החשמלית במוח.

ידוע שהומאוסטזיס נשימתי הנו כלי להומאוסטזיס כלל-מערכתי. כיוון שהנשימה נמצאת תחת שליטה הן של מערכת העצבים המרכזית, והן של מערכת העצבים הפריפיראלית. מחקרים מסויימים חקרו את תופעת ההיפר-ונטילציה לרמות עמוקות הרבה יותר, אפילו עד לשלב של תהליכים כימיים במוח. התברר שהתהליכים הכימיים מזכירים את אלו המתרחשים בעת לקיחת LSD . זה אומר, שנשימה אינטנסיבית יכולה להיות זרז לתהליכים פסיכולוגיים עמוקים, דומה בהשפעתה לחומרים פסיכודליים (סמים, פטריות הזיה, צמחים מסויימים וכו’).

בעת מחקר על עצירת האוויר אחרי השאיפה והנשיפה, גילו כי עצירה אחרי שאיפה מפעילה בעיקר את החלק הסימפתי של מערכת העצבים העילית: הפעולה מעלה אל לחץ הדם וקצב פעימות הלב, מאטה את פעילות מערכת העיכול, מורידה את קצב ייצור חומצת הקיבה ומיצי כיס המרה, מרחיבה את הברונכיטים. וההפך, עצירת הנשימה אחרי נשיפה מפעילה בעיקר את החלק הפרה-סימפתי: מורידה את לחץ הדם ואת קצב פעימות הלב, מאיצה את פעילויות מערכת העיכול, מחזק את פעולת הכיווץ בשרירים החלקים של הברונכיטים. בצורה כזו, כשהנשיפה והשאיפה שוות באורכן, נוצר איזון בין החלק הסימפטטי לחלק הפרה-סימפטטי במערכת העצבים העילית. זה מסביר, מנקודת המבט הפיזיולוגית, את תוצאות הריפוי הטובות שריברסינג השיג, מחלות כמו אסתמה-ברונכיטית, ברונכיטוס כרוני, אולקוס בקיבה ובתריסריון, לחץ דם גבוה, התקף לב.

ריברסינג יכול לשמש כשיטה משקמת למערכת הנשימה, וכן למערכת גוף נוספות. האקפט הרפואי מוסבר ע”י העובדה שבעזרת שימוש בנשימה, הנתונה תחת שליטתנו המודעת, נוצר איזון וסינכרון בין חלקיה השונים של מערכת העצבים העילית. (מערכת לב-ריאות, וגוף-מערכת נשימה). חשוב לציין את ריברסינג גם בהקשר של רפואה מונעת, כאשר המחלות עוד לא הופיעו.

מעקב אחר הפעילות החשמלית במוח.

בעת הכניסה לתהליך הכולוטרופי, מתרחש בהתחלה ירידה באמפליטודה ולאחר מכן העלמות מלאה של גלי אלפא ועל רקע זה הופעה של גלי דלתא ותיטא, במתנד נמוך יותר.

הסבר קצר:

1. גלים איטיים (גלי דלתא, 0.5-0.4 הרץ) קשורים עם תהליכים שיקומיים, בייחוד בזמן השינה, ועם רמת פעילות נמוכה.
2. גלי תיטא (4-8 הרץ) תועד לרוב בעת איבוד מחשבתי, או למשל זעזוע מוח. עם זאת, בהעדר פתולוגיה מוחית, הגלים מופיעים בעת מצבי תודעה כולוטרופים.
3. גלי אלפא (8-14 הרץ) מצב הרפייה בעירנות. מתועד לרוב בעת הרפייה גופנית ובו זמנית תשומת לב מכוונת כלפי חוץ. פחד, זעם, חששות ולחץ כרוני מדכאים את גלי האלפא.
4. גלי ביתא (14-20 הרץ) בנורמה, תועד בעת פעילות גופנית גבוהה ובעת פעילות מוחית גבוהה.

בעת מעבר לנשימה מודעת מתגבר ייצור הגלים בתדרים הנמוכים. טיפוסי יותר, שבתחילת התהליך (5 עד 15 הדקות הראשונות) מתקיימת העברה של גלי דלתא מכיוון המצח לכיוון החיבור בין החלק הקדמי לעורף ואח”כ לכיוון העורף.

באזור הדקות 20-30 בתוך התהליך, ככלל, נצפה מקסימום בפעילות מוחית נמוכה. אינטנסיביות גלי הדלתא עולה פי עשרות או במקרים קיצוניים במאות פעמים. כמו כן קיים קשר בין פעילות חשמלית במוח, וקצב המוסיקה. זה מאשש את הטענה באופן מעשי מתצפיות שנעשו , ש”המוסיקה מובילה”. מסיפורי המטופלים נצפה הקשר שבין המוסיקה לבין החוויות שהאנשים עברו, כגון טיסה, ריחוף במרחב, איחוד קוסמי ועוד, ע”פ גרוף.

באזור הדקות 40-50 בתוך התהליך, ככלל, נצפתה ירידה הדרגתית בגלי הדלתא ובגלי הטיתא. זה מסונכרן עם יציאה הדרגתית מהתהליך וחוויות חדות פחות. עם זאת, פעילות הגלים הנמוכים נשארת ברמה גבוהה מהרגיל. ניתוח תוצאות הדינמיקה בפעילות המוח בעת סיאנס נשימה מודעת, ניתן לראות שורה של התאמות לדינמיקה של פעילות המוח בעת השינה.

למעשה, מצבי תודעה כולוטרופים – הם שינה שאנו יוצרים באופן מלאכותי ע”י היפר-ונטילציה, תוך שמירה על הפעילות הרצונית. כמו בזמן השינה, כך גם בזמן הנשימה המודעת השינוי בפעילות המוח דומה. גלי האלפא והביתא (גלים המשוייכים למצב עירנות) יורדים, ועולה פעילותם של גלי הדלתא והתיטא (גלים המשוייכים למצב שינה). בזמן הטיפול עובר המטופל כ 2-3 מחזורי RPM (שלב השינה שבו אנו רואים חלומות). בזמן הנשימה הכולוטרופית התנהגות האדם היא זהה לחלוטין כמו בעת שינת RPM , מבחינת פעילות בעפעפיים, וסימנים פיזיולוגיים נוספים.

בנוסף לחפיפה הגדולה בין מצב התודעה הכולוטרופי לשינה, קיימים גם הבדלים. אחד מהם, הוא שמירה מוחלטת על מודעות והשליטה הרצונית בגוף, נוצר מצב של “שינה מודעת”. זה ההבדל המהותי בין מצבי תודעה כולוטרופים לבין שינה רגילה, שבה אין שליטה רצונית בגוף, ולרוב אין מודעות למתרחש.

בנוסף, ניתן לציין שסיאנס הנשימה המודעת מכיל בתוכו אפשרויות שיקומיות, בדיוק כמו שינה. תוצאות שאלונים מראים על שיפור בתחושה העצמית, עלייה באקטיביות, עלייה במצב רוח. הזמן שבו נמצאים במצבי תודעה כולוטרופים יורד מכמות השעות אותם אנו צריכים לישון בלילה. עם זאת, התהליכים השיקומיים בעת נשימה כולוטרופית גדולים ב-2 מהתהליכים השיקומיים שהיו קורים באותו פרק זמן שינה.

הנושמים, עם זאת, מציינים עלייה בזכרון. לעיתים תכופות חוויות אמוציונליות נראות לא מוכרות ולא צפויות, אבל יש בהם משהו מוכר ( Déjà vu ). הם מציינים נקודת יציאה אל התת-מודע והם אלה המכתיבים את המאורעות ש”צפים” אל פני השטח שאיתם יש עבודה בתהליך הקונקרטי.

איסורים רפואיים

נשימה כולוטרופית זה דרך לצמיחה אישית לאלה המעוניינים ללכת בדרך החקירה העצמית וגדילה רוחנית.

סיאנסי הנשימה הם עבודה מעשית. הם לא מומלצים לאנשים בעלי מחלת מאניה-דיפרסיה, סימפטומים פרנואידיים ומחלות נפשיות דומות. בסיאנסים אלה לא יכולים להשתתף נשים בהיריון, אנשים עם בעיות לב, לחץ דם גבוה, אנשים העברו ניתוחים לאחרונה, מחלות נגיפיות קשות, מחלות עיניים חמורות, אפילפסיה או ילדים עד גיל 14.