...נשתמש במודל , המזכיר וויזואלית שעון חול. כיוון שלריקנות אין תכונות מרחביות, אפשר לדמיין אותה כנקודה אין סופית קטנה, אשר ריקה לחלוטין בתוכה, משהו כמו וואקום מרוכז. מאפיין הוואקום – למשוך פנימה, למצוץ. מה הנקודה מוצצת? היא מושכת לתוכה את האובייקט השני – ההוויה האין סופית. בגלל שעוצמת הוואקום בתוך הנקודה הוא עצומה – התהליך המתקבל הוא מאוד טוטאלי : המציצה מתקיימת במהירות עצומה – כלומר ברגע אחד.
אם כן, ברגע אחד (עכשיו) ההוויה נמצצת אל תוך הנקודה, והנקודה מתפוצצת אל האינסוף. באופן טבעי הריקנות מקבלת סטטוס חד ש – סטטוס הוויה אין סופית, הכל. והאובייקט ההוא, ההוויה, פשוט נעלם, נהפך ללא כלום, ריקנות.
כך "הדמויות המרכזיות" מתחלפות בתפקידים. לפיכך, ברגע שהתחלפו התפקידים – שוב נוצרה סיטואציה, שבה נמצאים אותם שני גיבורים אשר היו בה בהתחלה. לכן, התהליך אמור להתרחש שוב, והוא אכן מתרחש.
ושוב הוא חוזר באותו רגע ממש – עכשיו. פיצוץ בתוך פיצוץ , שוב ושוב , באינסופיות.
למי מתפלל אלוהים   ?
אירנה פוייט (LILA)