|
.חלק שני נביט בשדה האינפורמטיבי הבסיסי, המכיל בתוכו אובייקטיי תודעה
מקומיים. ברגע התרחשות ההתהוות (כלומר קבלת צורה לאותם אובייקטים
מקומיים) מתבצע תהליך הפרדות של האובייקטים אחד מהשני וכן מהשדה המשותף,
תהליך שהוא למעשה אשלייה, שקר. תארו לכם מה היה קורה אם כל האנשים היו מוארים, והיו מודעים
לקשרים הנעלים עם ה"אני העליון" שלהם, והיו מודעים ליכולות
האדירות שביצירת המציאות? ל"אני העליון" , במצב כזה, לא
הייתה אפשרות לצבור נסיון חיים דרך עיניו של יצור חסר בינה כלשהו,
וזה לא מתאים ל"תוכניות" שלו. ה"תוכנית" הראשית
היא לנסות הכל, לחיות הכל. כמו שבני האדם שואפים להגשים את כל חלומותיהם,
כך גם ה"אלוהים" שואפים לנסות הכל, הקיים אי שם. ה"אלוהים" לא
יכול להנות מ לִילַה (משחק האלוהים) , אם פירות יצירתו תמיד
יהיו מודעים לפוטנציאל האמיתי הגלום בהם. (שוב אני רוצה לחדד , שבמושג "אלוהים" אין
הכוונה לישות נעלה כלשהי. מבראשית, "אלוהים" לא קיים במודע
כיוון שהוא מתמוסס בעצמו ולא מודע לעצמו. עם שימוש במילה "אלוהים" מתכוונת
אני לתודעה האישית שלכם, שגילתה את האמת, ומודעת לאלוהות שבה). מה
שנוצר הוא, שאדם שלא מודע לאמת, הוא חש קורבן במשחק
האלוהים, ונתון לחסדי ה"גורל" ואומר "צריך להתפלל
, אלוהים עושים ניסויים – ואני בוכה". מכירים
את הבדיחה? : ילד
אחד החליט להיות פרופסור , וכמושא חקר ראשון, תפס ג'וק. הילד שם את
הג'וק ואמר לו – רוץ! הג'וק רץ. בשלב הבא הוא תלש לו רגל אחת ושוב
אמר לו – רוץ! הג'וק רץ לאט יותר, והילד רשם במחברתו : "רץ לאט
יותר". הוא תלש לו עוד רגל, והג'וק רץ עוד יותר לאט , והילד
רשם "רץ עוד יותר לאט"! בסוף כמובן הוא תלש לג'וק את כל
הרגליים, אמר לו רוץ! והגו'ק לא רץ. המסקנה שנרשמה במחברתו של הילד
היא "ככל שתולשים לו יותר רגליים, כך הג'וק מציית פחות". אלוהים
– הוא הילד. בשום פנים ואופן הוא לא מתכוון להתעלל במישהו. הוא פשוט
עושה ניסויים, ולמרות הפזיזות הילדותית, הכל נעשה באהבה. אם אתם מבינים
ומכירים בעצמכם כאלוהים, אתם מבינים שבניסויים האלו שולטים רק אתם,ואז
אתם לא הג'וק – אלא הפרופסור. הכרה
בכל הקשרים הנעלים עם ה"אני העליון", והבנת ה"מערכת" –
מעלה את התודעה לרמתה הגבוהה ביותר. טעות
יהיה לחשוב, שמצב ההכרה הנעלה ביותר הוא "סמדהי" או "צ'יטה-ווריטי-נרודחה" או"נירוונה" או
המצב בו ה"פורושו" מתבונן על עצמו, ומתמוסס מעצם התהליך.
ממש לא! זה לא מצב התודעה הנעלה ביותר. עם
זאת, הבחירה להיות ישות נעלה ואבסולוטית היא שוות ערך לבחירה להיות
אדם מן היישוב, החי את חיי היום-יום , הרגיש לנעשה בעולמנו. הייחוד
הוא במודעות הטוטאלית ובאי-ההצמדות לאחד המצבים הללו – אפילו לא לנירוונה
העמוקה ביותר. אפשר להיות על מוות וכל יכול – זה לא משנה. בשביל זה
לא צריך למות, להוולד, ולא להשיג על-מוות. מוות – לא קיים. הכל הוא
בר השגה. ממש עכשיו. זמן אחר – לא קיים. פשוט תבחר את עצמך – כאן
ועכשיו. תבחר את עצמך – כמו שאתה רוצה להיות! משברים
רוחניים נובעים ממטרות שהוצבו לא נכון, והבנה שגויה של השחרור הרוחני. כיום
, רבים הם האנשים שחוו את חווית ההארה הספונטנית. סביר להניח שהסיבה
לכך היא שבתודעה הקולקטיבית הצטבר בסיס נתונים מספיק רחב, כדי לקדם
את האנושות לפריצת הדרך העצומה. הבעיה היא שלא כולם מקבלים את החוייה
בדרך הנכונה. חווית ההארה עצמה היא לא מספיקה. צריך גם להכיר בה ,
ולעשות בה שימוש נכון ומודע. מה
מתרחש בתודעת האדם ברגע ההארה? קודם כל, בוא נתעכב על המושג "רגע
ההארה". אלה החוו את התהליך, אומרים שזה קורה בן-רגע, כמו הבזק
לתודעה – הבזק שממנו והלאה הכל ברור, מובן מאליו, והכל ניתן להשגה.
מדוע "רגע ההארה" נמשך תמיד רגע אחד? בגלל שהתודעה האישית "מוצאת
את עצמה" במציאות האבסולוטית – ושם אין זמן! כל מה שיש שם זהו
רגע אחד בלבד, אבל הוא מספיק בשביל להשיג הכל! אם כך, רגע ההארה קרה,
מה הלאה? תודעת האדם התרחבה עד אין-סוף ברגע ההארה אך מחזיק התודעה
עדיין נשאר האדם, המצוי בגוף הפיזי – ידיים, רגליים, ראש, ושאר איברים.
(איזו גשמיות..באמת...היינו בספרות גבוהות!!). הגוף,
אם הוא "סחב" את המפגש עם האבסולוטיות ברמה הפיזית (שהרי
זו חוויה לא טריוויאלית בכלל – וכאן תסלחו לי אבל אני חייבת להעיר
: תתאמנו יוגה! חזקו את גופכם! בלי זה רחוק לא תגיעו) ממשיך לתפקד
ולהמצא בציר הזמן של העולם הפיזי. רגע ההארה נמצא על ציר הזמן הזה
על פני נקודה בודדת אחת, ואילו האדם כהרגלו, מנסה "למתוח" אותו
לרוחב, להסתכל עליו במבט רוחבי על פני ציר הזמן, אבל הנקודה לא נמתחת
– זה מנוגד לאופיה , ופה הבעיה! כך
האדם מעופף לו במשך חודש, חודשיים , חצי שנה, בזמן שהוא "אוכל" את
האדרנלין מה"פיצוץ הגדול" שהוא חווה. לאט לאט ההתעופפות
מנמיכה עוף ונהיית קרובה יותר ויותר לקרקע, וכשהאדם מרגיש את רגליו
על הקרקע שוב, מתחילה הבעיה האמיתית – כיוון שהוא רוצה להגיע שוב
למעלה, אך לא ברור איפה הדלת (ממש כמו במדע בדיוני). למעשה – האופוריה
של "אחרי ההארה" – זו עבודת הזכרון, שעם הזמן דועכת , ומה
שנשאר בסוף זה רק הזכרון "איזה מדהים היה". ברור הוא שבמצב
כזה, האדם מתחיל לחפש שוב את הדרך להגיע למצב שבו הוא היה. כאן
אנו פוגשים את המושג "הארה חלקית", הקורית כאשר לא מתרחש
שחזור שלם של הקשרים הנעלים, הטראנסטדנטלים עם כל רמות הבריאה. ההארה
שקרתה הייתה חלקית כיוון שהאדם הצליח ליצור קשר מלמטה למעלה, אך לא
נוצר קשר מלמעלה למטה. במקרה הזה, ההארה לא יציבה. טעות
יהיה להתייחס ל"סמדהי" (שחרור רוחני, על-מוות, התמוססות
באבסולוטיות) כאל חוויה שאורכת זמן כלשהו. במציאות האבסולוטית הזמן
לא קיים (כמו שכבר אמרתי , קיים שם רק רגע אחד בלבד). נכון שסמדהי
הוא מצב הכרה הנמצא מחוץ לגבולות הזמן והמרחב, כלומר מצב של תודעה
אבסולוטית. אבל, התודעה האבסולוטית לא מודעת לכך. היחידי שיכול להיות
מודע לכך – הוא אתה, ולכן מצבי התודעה הנ"ל שייכים לתודעה האישית
שלך. עד
כה דברנו רק על סיבה אחת מדוע אף בעל תודעה אינו יכול להיות במצב "פורושו" המתבונן
על עצמו יותר משניה אחת, והסיבה היא – שלא קיים זמן במציאות האבסולוטית.
יחד עם זאת קיימת סיבה נוספת, הטמונה באופן בריאת המציאות. ברגע שהאדם חוׁוה את ההארה, התרחבות התודעה אל מעבר לגבולות
כלשהם, אדם שרק עכשיו התמוסס אל תוך האבסולוטיות (כלומר – אל תוך
עצמו) הוא חש "דפיקה". הדפיקה הזו מגיעה מ"למטה" (כמו
פורושו המתעורר בגלל הפרקריטי), והדפיקה הזו נוצרת בתודעה של אותו
אדם, הנמצא בכל רמות הבריאה שלו בו זמנית. הדפיקה הזו היא מה שמוציאה
את המתבונן ממצב ההתבוננות. אבל רק הבנה נכונה של מהות הדפיקה העליונה (נקרא לה כך) –
עוזרת לכם להכיר בקשרים הטראנסטדנטלים , גם מלמעלה למטה, והופך את
ההארה למלאה. אם תתייחס לדפיקה הזו כאל אותו זבוב מרגיז, שלא נותן
לשבת במדיטציה (Om
Shanti Shanti), או לשהות במצב נעלה,
אם תחוש אכזבה בעקבות הדפיקה,
ותחשוב שהנה, הגעת לשחרור, אבל אפשרת לו לברוח, לא הצלחת להחזיק בו
בין אצבעותיך, אז כמובן שחסימה רגשית, ויגון רב יהיו נחלתך. הדפיקה
מניע אותנו לחידוש הפעילות המחשבתית המושכת אותך ללא כל אפשרות המלטות,
חזרה אל מצב הסמסרה(*) (לעזאזל...), וכעת הכל תלוי בהבנה עמוקה של
הדפיקה הזו. אם
ננסה לדכא את הפעילות המחשבתית , נקבל אותה כעונש – אז העונש לא יאחר
לבוא. העונש יבוא או בצורת חיים נטולי שמחה ויצירה אלוהית, העסוקים
בחיפוש האור בתוך החושך, וחסרי הידיעה שלא צריך לחפש אי שם בחוץ –
אלא בתוך תוכך, או בצורת מוות, שגם היא לא הפתרון לבעיה, כיוון
שהתודעה נשארת בתוך הגבולות שהיא נמצאת בהם כרגע, בגבולות חוסר הידיעה. (*סמסרה
– התגלגלות החיים והמוות). בעמוד
הראשי באתר שלנו ממוקמת הציטטה של סוואמי שיווננדה: " אישיטווה היא שליטה ביקום. היות והמחשבה היא הכוח הבראשיתי בתחילתה ובסיומה של כל יצירה, הוויית
העולם כולו והיקום הגשמי היא תוצאת המחשבה הקוסמית הראשונית, והתודעה
היא זו היוצרת את המחשבות הללו." הנושא
של "הבנה נכונה של הדפיקה הנעלה – דחף היצירה", הוא נושא
די מסועף. הנושא קשור בעקרונות נוקשים, המצויים בתודעה הקולקטיבית,
אשר בנקודת הזמן הזו, בנקודת ההתפתחות האנושית הנוכחית, דורשים בדיקה
מחדש. הנושא יכול להיות הרצאה
שלמה בפני עצמה, ולכן לא ניגע בנושא לעומק כרגע. כמו כן , הייתי רוצה
להביא ציטוט מספרו של פרקלין מרל-וולף "מתמטיקה, פילוסופיה
ויוגה", שיבהיר את הנושא. בהמשך
לשיחתנו על שני עצמים מתמטיים : A ו"לא A" : "...הנה
רעיון החוזר על עצמו שוב ושוב בטקסטים בודהיסטיים. נגיד ש-A ולא-A מרכיבים
את כלל התבל. הלוגיקה מחייבת שכל הקיים שייך או ל-A או ל-לא-A. קיים כלל
בלוגיקה, הנקרא "אי קיום גורם שלישי", שאומר שאין כלום
חוץ מ-A ולא-A, אבל בטקסטים
הבודהיסטיים נתקלים ברעיון שנשללים בו זמנית גם איברי קבוצת ה-A וגם איברי
קבוצת הלא-A. מה זה אומר? את המציאות לא ניתן לפרש דרך ראייה שטחית של עולם
דואלי, של A ולא-A. אבל לאיזו
רעיון מורגלים רוב האנשים? לרעיון של השמדה טוטאלית. אנשים מתחילים
לחשוב שהמציאות הסופית של נירוונה מכילה בעצמה לא מעבר להשמדה טוטאלית,
אי קיום מוחלט. כיום ניתן לשמוע על בודהיסטים רבים, המנהלים אורח-חיים
במטרה להשיג השמדה טוטאלית. אבל זה בכלל לא מה שכיוון אליו גהה-אותאמה
בודהה. אומרים שהוא חזר שוב לעולם כדי לתקן את התובנות החדשות , השגויות.
הוא ניצל את החזרה הזו להעברת ידע מופשט תוך השלמה עם העובדה כי לא
ניתן להעביר את האמת המוחלטת במילים. קיימים עולמות שכדי להבין את
מהותם צריך להשלים עם הרעיון של לא ("A")
ולא ("לא-A"), למרות שהסכמה הזו
בעצמה עדיין לא מאפשרת להבין את מהותם של העולמות עד הסוף. ניתן לחוש
שקיים משהו שלישי (הסותר את העקרון "אי קיום גורם שלישי")
שלא שייך ל-A או ל"לא-A". כנאמר למעלה, אם זוג האיברים A ולא-A הוא כלל
התבל, המסקנה היא שקיים גורם שלישי, המתבונן בתבל. כל מה שיש לו שם
, ניתן לשייך לאחת משתי הקבוצות, אבל נשאר מתבונן סופי, חיצוני, זה
שמודע לחלוקה של כל העולם ל-A ולא-A, אבל בעצמו
לא שייך לאף אחת מהקבוצות. כך יש לנו הוכחה. בודהה צודק...." "המתבונן
הסופי החיצוני" – הוא לא ישות טראנס-פרסונאלית נעלה, זה לא גוף
ולא שכלתנות. זה אפילו לא תודעה עצמה. זה משהו הרבה יותר מופשט. "המתבונן
הסופי החיצוני" – מקור
ה"דפיקה" הנעלה, שעליה דובר למעלה, מה שמכריח את ההכל והלא-כלום
להתמזג אחד בשני. מה שמסוגל להתקיים בתוכנו, ללא שום קטגוריות, מעבר
לגבולות של A ולא-A, מתבונן
ומשחרר את הבריאה..... אהבה..... אותו "מתבונן
סופי חיצוני" שקיים בתוכך, שקיים בהוויה הכוללת, ובמקביל לא
משוייך לכלום. ברור שלא מדובר על המילה אהבה, ואפילו לא על הפרשנות
המודרנית למילה, ואפילו לא להרכב האנרגטי שלה. אהבה כבראשיתיות להכל.
אהבה היא המתבוננת הסופית החיצונית, המתבוננת בתבל. היא לא מתבטאת
בשום דבר, היא קיימת מעבר לכל ההגדרות ולכן לא נכנסת לאחת מהם. מעניין
שבתיאור העתיק של הצ'אקרות (מרכזים אנרגטיים) משוייך לכל צ'אקרה אלמנט.
אני אזכיר:
1.
מולדחרה צ'אקרה – יסוד האדמה
2.
סוואדישטנה צ'אקרה – יסוד המים
3.
מאניפורה צ'אקרה – יסוד האש
4.
אנההטה צ'אקרה – יסוד
האוויר
5.
בישודה צ'אקרה – אֵתֶר
6.
אדג'נה צ'אקרה – תודעה. ורק
לצ'אקרה ה-7 , סהרהסהרה
צ'אקרה – לא משוייך יסוד, או יותר נכון לדייק, הוא לא מוזכר. החכמים
העתיקים האלה..תככנים כולם! אומרים לנו...אם תרצו..תבינו לבד.....
למעשה, היסוד המשוייך לסהרהסהרה צ'אקרה
, המסמנת את היציאה אל מעבר לגבולות הגוף , הוא האהבה. הסיבה שלא
הזכירו אותה, הוא שיסוד ספציפי כמו אהבה הוא הרבה מעבר למשמעות המילה
הכתובה, עליה התרגלנו לחשוב, המשמעות היא ביציאה אל מעבר לראיית התבל
המורכב מ- A ו-לא A. זו אהבה
במובן הנעלה ביותר, ששם אין הגדרות, הם לא קיימות. אם נביט על זה מנקודת מבט לא-וורבאלית-
לא ניתן להבין את זה בעזרת השכלתנות, ומעבר, באמצעים שהעולם הזה מספק
לנו – ניתן לתפוס את זה רק בלב. אהבה בתוכך – היא ה"מתבונן החיצוני
, הסופי". כיוון שמעבר לגוף, שכלתנות והתודעה קיים בך מה שמתקיים
באי חלוקה של העולם ל-A ול-לא A. אהבה מאפשרת לך לשחרר לאוויר את הכלל של "אי קיום גורם שלישי". כעת
בוא נחזור בקצרה על הנאמר לעיל:
-
התודעה מקבלת כמציאותי , את מה שמצוי בשדה התודעה
-
כל מרכיבי העולם קשורים זה בזה.
-
כל אחד מהם, משפיע על יצירת העולם של כל האחרים. בהקשר הזה,
אין "נעלה" ו"נחות" כיוון שהחול בשעון החול – זורם
בשני הכיוונים בו זמנית. הבנת
הרכב בריאת העולם, והשגת אהבה, כמקור להכל, מקרבת את התודעה האינדיבידואלית
לנעלות. כאן טמון סודה של האישיטבה. שימוש מודע בכוח הזה יכול לעשות
זה שיודע אילו יכולות טמונות בו באמת, ומי הוא באמת. התודעה
הקולקטיבית של הכוכב שלנו, אוצרת בתוכה את כל המחשבות של כל התושבים
שלה, וכך גם מגוון רחב של עולמות אישיים, הנגזרים מהמחשבות הללו.
לדוגמא, אדם בור המאמין בקיומם של "רוחות רעות" ו"ערפדים
אנרגטיים" השואבים ממנו אנרגיה – בשום פנים ואופן לא ממציא.
זה אולי יכול להראות לכם מוזר, מחשבות שליליות על "רוחות רעות" כיוון
שאתם משוכנעים שהם אינם קיימים, אבל בשביל אותו אדם , המאמין בהם,
זו המציאות, אמת מוחלטת. אל תעזו לצחוק עליו! המציאות
נבנית על פי השכנועים שלכם, הדברים שאתם בטוחים בהם. אם אתם בטוחים
בזה שאתם לא מחליטים כלום, לא יוצרים כלום, ולא משפיעים על כלום –
כך יהיה הלכה למעשה. אישיטבה סך-הכל מביאה לידי מימוש את מה שמצוי
בתודעה של כל אחד מאיתנו, ובמקרה כזה לא משנה כלל וכלל מה הוא המקור
עליו ה"תורה" נשענת, בגלל שלכל אחד מקורות משלו ומציאות
משלו. אם
כך, במידה והחלטתם לפתח בתוככם את הסידהי המיסטי – אישיטבה, ובעזרתה
ליצור את המציאות של עצמכם, תתחילו עם שאנק-פראשאלנה* של הגוף המנטלי
והגוף האמוציונלי שלכם. תנקו מראשכם את כל הג'וקים , ואח"כ תבנו
מודל השענות חדש אשר ימנע מכם אכזבה עצמית. לאחר מכן, ניתן להתחיל
בעבודה עם כוונה באמצעות אישיטבה. בהתחלה – האיכות, לאחר מכן – הכמות.
(והעיקר – תשתחררו: שום דבר רציני לא קורה פה, כמו בשום מקום אחר
בעולם...). (*שאנק-פראשאלנה
– שיטה יוגית לניקוי מלא של מערכת העיכול). הבה
נתבונן באופן פרטני בתנאים המאפשרים את התפתחותה של האישיטבה , וכן
חיזוק אפקט עבודתה. (כאן
גם מוזכרות פרקטיקות , שבעזרתם מושג התנאי, ותרגילים מסויימים שבוצעו
בסמינר , תחת התרגול "עבודה עם כוונה") 1. אם כך , התנאי הראשון הוא כמו שכבר אמרנו, הוא שכנוע וידיעת האמת. השכנועים
מתקבלים כסְכֶמַה, אשר מוכנסת לתודעה באמצעות למידה עצמית. אך גם
אם קיימת הידיעה, לא יהיה מיותר לשכנע את עצמך בכך, כיוון שעקרון "שכחת
הקשרים הנעלים" תקף גם לאלו החוו הארה. (בעקבות בקשות משתתפי
הסמינר, רשימת השכנועים מצורפת כאן). 2. השני –
זהו כוח. ובפרט
של ההרכב האנרגטי שלכם. דלק- זה מה שצריך , בלעדיו לא תתקדם לשום
מקום. מושג באמצעות שיטות לאגירת אנרגיה, כמו יוגה או צ'י-קונג. לפה
נכנסת גם היכולת לשלוט בנשימה, בפראנה. שימוש מודע ומושכל בנשימה,
מחזק את הויברציות של המחשבה. (פראניימה – "גנרטור כוח".
אחת מהטכניקות הללו הודגמה בסמינר). 3. השלישי
– היכולת לשלוט בתשומת הלב. חלוקת
תשומת הלב באופן מודע, ריכוז וביזור תשומת הלב (תשומת הלב זו אנרגיית
החיים, לאן שתשומת הלב מופנית – שם גם המציאות נמצאת). מושגת באמצעות
פרקטיקות כמו ראג'ה יוגה, שיוואנאטה, כל
הפרקטיקות המתרכזות באימון התודעה. 4. הרביעי – יכולת קליטה אקסטרא-סנסורית
אנרגטית, מעודנת. ידוע שחוץ מהדרכים הנפוצות של קליטת העולם על-ידי
איברי הגוף הפיזי (שמיעה, ראייה, טעם , מישוש וריח), האדם מסוגל לחוש
אנרגיה מעודנת, ע"י איברים המרכיבים את המערכות
האנרגטיות. ללא היכולת הזו, עבודה על בריאת העולם , תהיה דלת-הצלחה,
כיוון שיש צורך בלי מבוטל להרגיש מהו "אובייקט מעודן",
שהיא למעשה הכוונה שלכם, עד לשלב המימוש שלה. קבלה אנרגטית שכזו מתקבלת
ע"י תרגול סאמיימה. (וכך גם מטכניקות שונות של ראג'ה והאתה יוגה). 5. אי-הצמדות. המצאותו
של הקשר לתוצאה, מולידה ציפייה לתוצאה (על זה ניתן לקרוא כאן). בסמינר
ניתנה : בידג'ה-מאנטרה פראניימה- גנרטור אי-הצמדות (פיתוח של המאסטר
להאתה-יוגה אנדריי סידרסקי). 6. מודעות שליטה
בלתי פוסקת על המחשבות והמעשים, אפילו תוך כדי שינה. תחילה זה יכול
להראות מאוד מורכב, אך לאחר מכן זוהי דרך חיים. מושג באמצעות תרגול
כמו למשל : "החלטתי – אני אעשה", ותוך כדי לתכנן לפרטי
פרטים את הפעולות הפיזיות והמנטליות. (תרגילים לכך נעשו ביום הראשון
של הסמינר). כמו כן זה מושג
באמצעות טכניקות שונות המדברות על שליטה על עצמך בכל הרמות. 7. התנאי
האחרון הוא – אהבה. אהבה,
ללא תינוי עושה את עבודתה של האישיטבה לאפקטיבית יותר, אך זה לא העיקר.
בוא אני אגלה לכם סוד, אישיטבה תעבוד גם בלי אהבה. אפשר גם לקדם כוונה
באמצעות מחשבות רעות, לדוגמא. אבל.... אם
לממש את הכוונה ללא אהבה, יארבו לכם מעבר לפינה לפחות שני מלכודות. הראשונה
– חוסר סיפוק מתמיד מהתוצאה. אתם תשיגו את מה שאתם רוצים, אבל שמחה
בנפש, או אושר בחיים לא יגיע לכם מזה, אז נשאלת השאלה – למה לעשות?! השניה
– היא כל המשתמע מהחוק של סיבות קארמיות - המצאות
היחס בין מעשה לתוצאה, ולהשתמע מהחוק הזה יכול מ-א-א-א-ו-ד
הרבה, והכל נכנס ל"חשבון" שלכם...אז רבותי, תעשו את ההחלטה
שלכם! כמו
שאתם רואים, להשיג את הסידהי המיסטי – האישיטבה האלוהית, זה לא כזה
מסובך. רק בקשה אחת מכם היא, שעם השגתה, תהיו זהירים עם מחשבותיכם
ומעשיכם, בשביל שהאישיטבה ה"חזקה והשרירית" שלכם, לא תקצור
לכם פירות שכלל לא רציתם בהם. לא תוכל לשקר את האישיטבה. היא קוראת
את מחשבותיכם העמוקות ביותר. אלו שלפעמים לא מצויות בחלק המודע של
המוח שלכם.אלה הצפות על פני השטח , המסיכות שאתם מנסים "למכור
לה", לא מעניינות אותה. דברנו על כך שכדאי "לשטוף" את
המוח היטב לפני שמשתמשים באישיטבה, להפטר מתגובות פסיכו-אמוציונליות,
פקקים מחשבתיים, ותוכניות מנטליות המקודדות בנו, שלא בצדק. הגיע
הזמן להזכיר עוד משהו: בשביל שהאישיטבה תביא איתה את האור , צריך
גם לב נקי. אם תסירו מלבבכם את הלכלוך , הזוהמה והרפש שהצטברו עליו
במשך עשרות שנים, ואולי אלפי שנים, הוא יוכל פשוט לשמוח. לשמוח מהחיים,
בגלל שקיים בו הכל, כל מה שצריך כדי להיות מאושר! הלב – הוא מחזיק
האהבה , ואהבה היא המפתח.
לחזור לדף טקסטים |
|---|