תפריט

Breath of life

 

Yoni mudra

נשימה מודעת ככלי עוצמתי להחייאת הבריאות הגופנית, הרגשית, הנפשית והרוחנית.
לא אגלה שום סוד אם אשתמש בביטוי הבנאלי עד כאב הבא: הדבר החיוני ביותר לחיי כל אחד מאיתנו הוא הנשימה.
כולם יודעים שאנשים מסוימים יכולים לחיות בלי אוכל במשך חודשים, והמתקדמים מביניהם ללא מים- כחודש, ללא אויר , זה לוקח עשרות דקות.
מכאן והלאה ..השמיים הם(לא) הגבול.
במסורת היוגה, קיים המושג פראנה. (בסנסקריט प्राप – בסיס החיים),
זהו המקור לכל העולם החומרי, זו אנרגיה חיונית ואלו החיים עצמם בכל צורות הביטוי שלהם במיקרו ובמקרו קוסמוס.
למרות שאינה נראית הפראנה חודרת את היקום כולו.
אין אף פעילות חיונית המתרחשת בלעדיה, כמו שאין מכשיר חשמלי שיוכל לעבוד מבלי להתחבר לרשת החשמל כדי שיעבור בו זרם חשמלי (שבתמציתו הוא גם פראנה).
אנחנו מתקשרים עם פראנה כל הזמן דרך כל החושים, אך המקור העיקרי לאנרגית החיים החיונית הוא הנשימה שלנו.
עם כל נשימה, פראנה ממלאה את הגוף הפראני של האדם דרך מערכת הערוצים הקטנים ביותר – הנאדים
האטה יוגה פרדיפיקה מדברת על 72 אלף נאדים; גוראשה-פדאטי על כ -300 אלף; ושיווה-סמיטהה על כ -350 אלף. נאדים השזורים זה בזה, ויוצרים מרכזי אנרגיה – צ'אקרות.
ישנם עשרה נאדים עיקריים, שלושה מהם נחשבים החשובים ביותר: אידה, פינגאלה וסושומנה. שלושת הערוצים הללו, ממוקמים ישירות לאורך עמוד השדרה ממלאים תפקיד חשוב בחיי האדם, וגם מחברים בין שש הצ'אקרות העיקריות (ממולדהרה ועד אג'ני).
אך בואו נרד מפודיום טרמינולוגית היוגה האיזוטרית אל בני התמותה הפשוטים
ונראה איך הנשימה שלנו עובדת.
באופן סכמטי, ניתן לתאר את מושג הנשימה המודרני כדלקמן:
תנועות בית החזה יוצרות את התנאים לשאיפה ונשיפה.
אנו נושמים אוויר, ואיתו חמצן העובר דרך קנה הנשימה הסימפונות, נכנס אל תוך הנאדיות הריאתיות וכלי הדם.
בעזרת עבודת הלב וההמוגלובין הכלול בדם, חמצן מועבר לכל תא בכל האיברים. בתאים יש חלקיקים זעירים הנקראים מיטוכונדריה. בהם מעובד החמצן, וכך הנשימה מתבצעת.
החמצן במיטוכונדריה נקלט על ידי אנזימי נשימה, המחברים אותו כבר בצורה של יונים שלילים אל יונים חיוביים של מימן שגם נמצאים במיטוכונדריה .
כששני אלו משתלבים משתחררת כמות גדולה של חום, הנחוצה לסינתזה של המצבר הראשי של האנרגיה הביולוגית. ATF (חומצה אדנוזין טריפוספורית). האנרגיה שמשתחררת במהלך פירוק ה- ATF משמשת את הגוף לביצוע כל אחת מפעילויותיו בתהליכי החיים.
ככה מתרחשת נשימה בתנאים אופטימלים, כמות מספקת של חמצן באוויר, האדם בריא ואינו חווה עומסי יתר. מה קורה כאשר האיזון נשבר?
ניתן להשוות את מערכת הנשימה למחשב. למחשב ישנם אלמנטים רגישים דרכם מועבר מידע למרכז הבקרה. אותם אלמנטים רגישים קיימים בשרשרת הנשימה.
אלה הם קולטנים כימים של העורקים הראשים והתרדמנים המעבירים מידע על ירידה בריכוז החמצן בדם העורקי או על עלייה בתכולת הפחמן הדו-חמצני שלו. כמו למשל, במקרים בהם כמות החמצן פוחתת באוויר הנשאף.
איתות על כך מועבר דרך קולטנים מיוחדים למרכז הנשימה של המוח המוארך(החלק התחתון של גזע המוח) ומשם הוא עובר לשרירים. עבודת החזה והריאות מועצמת, והאדם מתחיל לנשום מהר יותר, בהתאמה, אוורור הריאות והעברת החמצן לדם משתפרים.
גירוי הקולטנים של עורקי הראוטי גורם גם לעלייה בקצב הלב, מה שמגדיל את זרימת הדם, והחמצן מגיע במהירות לרקמות.
תאי דם אדומים חדשים משתחררים לזרם הדם, ומכאן ההמוגלובין הכלול בהם.
כך אפשר להסביר את ההשפעה המיטיבה של אוויר הרים על חיוניות האדם.
כשמגיעים לאתרי נופש בהרים, רבים מבחינים כי מצב רוחם משתפר, כאילו הדם זורם מהר יותר.
הסוד הוא פשוט: באוויר הרים , יש פחות חמצן. הגוף נמצא במצב "מאבק על החמצן",על מנת להבטיח העברת חמצן מלאה לרקמות, הוא צריך לגייס משאבים פנימיים. הנשימה נהית מהירה יותר, זרימת הדם מתעצמת, והחיוניות עולה.
תגובת הגוף לחוסר בחמצן תהיה שונה לחלוטין בגובה רב יותר כשהאויר מדולל עוד יותר.
חוסר בחמצן (היפוקסיה) הוא כבר מצב מסוכן למערכת העצבים המרכזית.
אם אין מספיק חמצן כדי לתמוך בתפקוד המוח, אדם עלול לאבד את הכרתו. היפוקסיה קשה עלולה להוביל למוות.
היפוקסיה אינה נגרמת בהכרח כתוצאה מתכולת חמצן נמוכה באוויר.
גם מחלות כמו, ברונכיטיס כרוני, אסטמה של הסימפונות ומחלות ריאה שונות (דלקת ריאות, דלקת ריאות), יכולות לגרום להיפוקסיה.
לא כל החמצן הנשאף נכנס למחזור הדם. ואין מספיק אספקת חמצן לאורגניזם כולו.
כאשר הדם מכיל מעט תאי דם אדומים וההמוגלובין בתוכם נמוך (כמו שקורה באנמיה), כל תהליך הנשימה סובל.
אספקת החמצן לרקמות לא תגדל משמעותית גם אם הנשימה תהיה עמוקה יותר ובקצב מוגבר: אחרי הכל, המוגלובין הוא זה שאחראי על הובלתו.
,מערכת הדם קשורה ישירות לנשימה, כך שהפרעות בפעילות הלב עשויות לא להשפיע על מסירת החמצן לרקמות.
מעבר לזאת, אדם יכול לחוות היפוקסיה,
כאשר העומס על הגוף גדל, גם אם הוא בריא ונושם אוויר עשיר בחמצן.
במצב פעיל אדם צורך הרבה יותר חמצן מאשר במצב רגוע. כל עבודה – פיזית, אינטלקטואלית, רגשית – דורשת עלויות אנרגיה מסוימות ואנרגיה, כפי שנאמר נוצרת כאשר חמצן ומימן משתלבים במיטוכונדריה, כלומר בזמן הנשימה.
כל סוג של פעילות מתאים לקצב נשימה ספציפי, ולא צריך להיות יוגי כדי לשים לב שבזמן ריצה אנו נושמים לעיתים קרובות יותר מאשר בישיבה על כיסא. וקצב הנשימה בזמן ערות ושינה שונה.
אף על פי כן היוגים הם אלו שחקרו לעומק את הנושא וקבעו את הקשר שלו עם כל סוגי הפעילויות הגופניות והנפשיות.
יוגים מדדו את אורך הנשימה בעזרת אורך האצבע כמדד. בג'רנדה-סמהיטה, אחת העבודות המדעיות בנושא יוגה, כותבת רישי גהרנד: "אדם גובהו 96 אצבעות (1.80 מ '). אורך הנשימה הרגיל הוא 12 (20 ס"מ), בעוד שהוא שר הוא 16, ההליכה היא 24 , שינה – 30, קיום יחסי מין – 36, במהלך פעילות גופנית, אפילו יותר. " צמצום אורך הנשיפה מוביל להגדלת החיוניות. הרישים שמו לב שבזמן עבודה מנטלית אינטנסיבית הנשימה הופכת לקצרה יותר, ובמצב של סמאדהי (אקסטזה יוגית או הארה) – בלתי מורגשת לחלוטין.
היוגי מסוגל באופן מודע, בהתאם לפעילות, להגדיל או להקטין את אורך הנשימה בהתאם לסוג הפעילות.
עם זאת, אדם שאינו מתאמן אינו מסוגל להסדיר אספקת חמצן נדרשת בהתאם למאמץ ומתוך כך לסבול מהיפוקסיה.
מדענים המתעסקים בנושא ההיפוקסיה יצרו תוכנת מחשב המאפשרת לכם להעריך את פעילות מערכת הנשימה האנושית לפי פרמטרים שונים (נפח אוויר בשאיפה, קצב חמצן הנכנס לדם, דופק וכו '). ונעזרו, מצד אחד, בספורטאים ומטפסים, ומצד שני באנשים הסובלים ממחלות מסוימות (ברונכיטיס כרונית, אסתמה של הסימפונות, אנמיה, סוכרת, דימום ברחם, שיתוק מוחי, קוצר ראייה וכו ').
ניתוח מחשב הראה כי גם אותן מחלות, שנראות כאילו אינן קשורות ישירות למערכת הנשימה, משפיעות עליה לרעה.
הגיוני גם להניח קשר הפוך, שתפקוד מערכת הנשימה יכול להשפיע על מצב האורגניזם כולו.
מתוך כך עלה רעיון של אימונים היפוקסיים.
כזכור: עם ירידה קטנה בכמות החמצן באוויר (למשל, למרגלות הרים), הגוף חיוני יותר. מערכת הנשימה נבנית מחדש, תוך התאמה לתנאים חדשים. נפח הנשימה עולה, זרימת הדם עולה, כדוריות הדם האדומות והמוגלובין גדלים ומספר המיטוכונדריה עולה.
לתוצאות כאלה ניתן להגיע בתנאים קליניים, ולספק למטופל זרימת אוויר עם אחוז חמצן נמוך.
לצורך זה נוצר מכשיר מיוחד,שנקרא hypoxicator.
חשוב להגיע לתוצאות יציבות , ושינויים איכותיים במערכת הנשימה בלי להיות מחובר למכשיר כל הזמן.
ביוגה המסורתית ישנו מרחב שלם של תרגולים, הנקרא פראניאמה, שחלקם נועדו ליצור תנאים כאלה בדיוק.
טכניקות אלו מכשירות את איברי הנשימה,מגבירות את ייצור הדם וזרימת הדם .
אף על פי שתרגול פראניאמה לא נועד להיות מערכת ריפוי, תופעת הלוואי שלו ככזו בשימוש מוכשר, הדרגתי וסדיר אינה ניתנת להחלפה
. יתר על כן, לא רק הסובלים מבעיות במערכת הנשימה נרפאים, אלא גם אלה עם בעיות שלכאורה אין להם שום קשר לנשימה.
שיטת האימון ההיפוקסית הוכחה כיעילה לטיפול בקוצר ראייה.
הגורם לקוצר ראיה הוא אספקת דם לקויה ואי אספקת חמצן לשריר הרירי של העין ולאונות העורפיות של קליפת המוח המווסתות את הראייה.
בילדים בעלי קוצר ראייה מערכת הנשימה מפותחת פחות . ועם שיפור הנשימה גם הראיה חוזרת למצב תקין.
כמו כן, השימוש באימונים היפוקסיים נותן תוצאות מדהימות לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס (ירידה בפעילות בלוטת התריס). כאשר שואפים אוויר עם אחוז חמצן נמוך, בלוטת התריס מייצרת יותר הורמונים.
ההשפעה של אימון היפוקסי דומה לחישול הגוף או להתעמלות בוקר. באותה דרך בה אנו מאמנים שרירים או מחזקים את מערכת החיסונית למשל רחצה במים קרים, אנו יכולים "לאמן" את מערכת הנשימה.
בעזרת אימוני יוגה ניתן לשנות את דפוס הנשימה הפתולוגי ולפתור בעיות כמו בעיות עיכול, לחץ דם גבוה, נדודי שינה, דיכאון, כאבי גב, מיגרנות.
אבל כל אלה תופעות לוואי נעימות.
העיקר הוא במודעות למתרחש בתגובה למתרחש ומצב של אננדה (אושר אלוהי) שאינו תלוי בשום דבר.
אני מזמין את כל המעוניינים ללמוד ולתרגל את Breath of Life לשיעורים קבועים בבית הספר לאומנויות יוגה ואומנות יישיתווה, בתוכניות אישיות. וגם בסמינר התאורטי והמעשי הבא "נשימת חיים. תחיית בריאות ואושר ", שתתקיים ב- 18.1.20 בבית הספר ליוגה ואומנויות גוף Ishitva.
Ananda
facebook youtube instagram
ווצאפ ווצאפ
השאירו פרטים