המרחב החיצוני הוא פרי היצירה של התודעה שלנו. היקום לא קיים בנפרד מה"אני" שלנו, הוא רק נראה כמשהו לא תלוי בנו.
הזמן והמרחב – הם הקרנה של התודעה הטרנסצנדנטלית, שברגע הסמדהי מתנסה בה האדם כתודעה העצמית.
זו תחושת "הנני קיים" אי-דואלית בכל הוויתה, ללא אינטרפרטציות מנטליות וחוויות רגשיות.
כל אובייקט, כולל הגוף האנושי, הוא חסר גבולות בזמן ובמרחב, אלמוותי, נצחי, מבנה חלול ומשתנה ללא-הרף.
כל אובייקט בקיום האינסופי, כולל האדם, נמצא בו-זמנית בכל נקודה במרחב. כל הנמצא כאן, נמצא בכל מקום. מה שאינו כאן, אינו בשום מקום.
הכל אחד.
שום דבר לא נוצר, שום דבר לא נהרס. הכל קיים תמיד.
זמן – זה כרונוספרה, חומר עדין של התודעה בלתי ניתן לחלוקה, שבו העבר הווה והעתיד מסודרים לא על ציר זמן, אלא נמצאים בו-רגעית. כאן נשמר בו זמנית שדה המשחק של כל המאורעות והשינויים של כל האובייקטים ביקום.
הזמן, מעצם היותו היבט משחקי של התודעה, יכול להיות רב-גוני, להסתעף, להעצר, להדחס, להאט, לבטא עצמו במציאות או שלא.
מהסיבה שכל הזמנים נמצאים בו-רגעית, כל אובייקט ביקום נמצא בו-זמנית גם בעבר, גם בעתיד וגם בהווה.
העתיד הוא לא חד-משמעי. אנו יכולים לעצב אותו, אנו יכולים לשלוט בו לחלוטין.
הפרדוקס הגדול הוא, שגם העבר הוא לא חד-משמעי, ושהוא רב-גוני. עם בחירת אפשרות אחרת למאורעות העבר, ניתן לשנות את ההווה.
ההווה, או "העולם הנראה", זה סך-הכל מימוש של הראייה הקרמית של הסובייקט, המתכווננת לראייה הקרמית של האובייקט.
ראייה קרמית – זהו פילטר אינפורמטיבי, המשתנה ללא הרף בהתאם לתגובות האמוציונליות, השכנועים, ופעולות התודעה העכורה בשל התפיסה הדואלית ,השכחה את טבעה האלוהי האמיתי.
כשהתודעה שלך מחליקה במנהרה הרגילה של הראייה הקרמית בכיוון מסויים, המאורעות נבחנים תחת זווית ראייה מסויימת, והזמן מתחיל להראות כאילו הוא מחולק לעבר, הווה ועתיד.
מעבר ממנהרת זמנים אחת לשנייה אפשרי, אם נכנסים להתבוננות ריקה באי-דואליות ומתעלים אל מעל ללחץ של מנהרת הזמנים הרגילה.
אז אתה נכנס לקיום אמיתי ומתמשך, אשר לא כפוף לזמן.
עם שינוי הראייה הקרמית, ייתכן ויופעלו קוי סיבה-תוצאה חדשים.
הסיבה לא מולידה את התוצאה במישרין, אלא בעקיפין בלבד. הסיבה היא סופו של יקום-ראייה-קרמית אחד, והתחלתו של אחר
כל פעולה או מחשבה המייצרות סיבה משמעותית, לא קובעות בצורה חד-משמעית את הסיבות והתוצאות העתידיות, אלא בסך-הכל נותנות גישה ליקומים קיימים עם שדה אפשרויות חדש. כאן יכולים להופיע מאורעות ואובייקטים שעד כה לא היו גלויים לעין.
במקום שבו נדמה לנו שאובייקט לא קיים, האובייקט נמצא בצורת עקבה סיבתית-אינפורמציונית, היכולה להתממש בכל רגע כתוצאה משינוי הראייה הקרמית.
כאשר אתה מפסיק להיות קשור לשלושת הזמנים (עבר, הווה, עתיד), הבנה לינארית של יחסי סובייקט-אובייקט, חוק סיבה-תוצאה, שלושת כיווני המרחב (אורך, רוחב וגובה), דואליות – אתה מתחיל לפעול במונחים של נצחיות, אין-סופיות, משחק ספונטני אל מחוץ לסיבה-תוצאה ומגיע ל"טעם האחד" של כל הקיים.
"הטעם האחד" של כל הקיים – זו קבלה כזו של העולם, שבה נראים לנו שווים הזמן והמרחב, סמסרה ונירוונה, פנימי וחיצוני, טוב-רע, עבר-עתיד, נכון-לא-נכון, נקי-לא-נקי, חיים-מוות, מצב מדיטטיבי ולא-מדיטטיבי…
בשלב הזה מאבדים משמעות מונחים כמו "שקר", "פנטזיה", "לא-מציאותי" וההסברים הלוגיים שלהם, כיוון שזו סכמה לוגית שוות ערך, העומדת באותה שורה עם "מציאותי" , "אמת", "ידע-אמיתי".
כל "המצאה", "תקווה", "שקר", "פנטזיה", "תיאוריה", "אבסורד" – כל המנוגד לחוקים הפיזיקאליים, נגיש ובעל הסבר לוגי באותה מידה כמו "אמת", "מציאותי", "חוקי הבריאה" וכד', עם ההבדל הקטן שהראשונים לא מומשו במציאות כיוון שלא הוצמדה להם כוונה של תודעה אינדיבידואלית, הלא נפרדת מהתודעה הטרנסצנדנטלית הבוראת.
התנייות האדם לגבי קרמה, מוות, ייסורים, הזדקנות, מחלות – הם תוצאה של שכחה של הטבע האלוהי, החופשי מהסמסרה (חוקים פיזקליים).
האפשרויות של קיום בו-זמני של אובייקטים וסיטואציות בפוטנציאל התודעה הטרנסצנדנטלית הבוראת – אין סופיות, ולכן גם אפשרויות התודעה היוצרת, המודעת לאיחודה עם המוחלט, גם אין סופיות.
היחס בין המרחב והאובייקטים, ובין הזמן והמאורעות הוא זה, שאתה מעריך; ביניהם אין אף מערכת יחסים פנימית הנוצרה על-ידיהם.
העולם הופך למה שאתה רגיל לראות במחשבות והדמיונות שלך.
גם אם לא הצלחתם להבין דבר-מה בצורה אינטלקטואלית, נסו להבין שאת הנלמד יש להפנים ברמה עמוקה יותר, אינטואיטיבית.
כאשר אתם מתבוננים על העולם בעיניים רגילות, אתם נמצאים בתלות לחוק הקרמה, לחוק סיבה-תוצאה.
כאשר אתם מתבוננים בעולם בעיניים של נצחיות, אין-סופיות, משחק ו"טעם האחד", אתם מתקרבים למקור ומתחילים להתנתק מההתניות.
הכל הוא הקרנה של התודעה.
והיא מקרינה אל תוך עצמה.
הרי התודעה – חסרת גבולות. וזאת אומרת שמעבר לגבולות שלה לא קיים כלום.
והתודעה הזו – זה אתה.
