07-3

”חשוב לתרגל צ׳אקרה דאיה – שתי נקודות בין שאיפה ונשיפה עם מודעות ברמות המעודנות. ‏זה מביא להתפתחות המודעות ללא הצמדות. כך ‏יוגי מגלה את האסנה שלו.“ Tantra Loka. Abhinava Gupta
במאמר “בין השמש והירח: האטה יוגה ואת העצב התועה” הבטחתי לחזור לנושא הנשימה.
ובכן, אם הבטחתי, אני מקיים…
‏כפי שידוע ‏לכולם נשימה היא יכולת הכרחית לתפקוד ולהשרדות של גוף האדם. ‏עובדה כי בנאדם רגיל (!) מסוגל לשרוד ללא אוכל כחודש ללא נזק (ואפילו עם תועלת), ללא מים כשבוע (לא, אני לא טועה), כאשר ללא אוויר לא ישרוד יותר מחמש דקות. כך שלנשום או לא לנשום זאת לא השאלה. ‏ניגש לשאלה פחות פילוסופית אך לא פחות חשובה – כיצד לנשום?
‏יוגים הודים לפני אלפי שנים מדדו את משך החיים לא לפי שנים אלא לפי ‏כמות השאיפות והנשיפות (כפי שמוקצב להם). ‏ ‏ניצלת את מה שהוקצב לך, שלום, ניפגש בחיים הבאים. ‏נשימה לא מודעת ומוזנחת מצמצמת את הכוחות שלנו, ‏אנחנו יותר פגיעים במצבי לחץ, זה פוגע ישירות בבריאות שלנו, בצורה פיזית, מנטלית ורגשית.
‏את האדם הקדמון לא היה צריך ללמד נשימה נכונה. ‏‏תנאי הישרדות מתמידים, אקלים קשה וחיים בחוץ סיפקו לו מאמץ פיזי בשפע, האינסטינקטים עצמם הביאו אותו לנשימה נכונה.
הטבע גרם לנשימה עמוקה שאין לה תחליף מבחינה בריאותית ומבחינת כוח החיים. היום לבנאדם רגיל שהתרחק כל כך מתנאי החיים הטבעיים, לטבע יש רק דרך אחת לגרום לו לחשוב על הבריאות שלו – דרך המחלות.
אורך החיים שלנו כשאנחנו יושבים המון מול המסך גרמו לאובדן יכולות בסיסיות כמו לשבת נכון, לעמוד, ללכת ולנשום נכון. כתוצאה מזה, החזה שקוע, הכתפיים צרות, בעיות אסטמה, הפרעות בזרימת הדם, מיגרנות, אלרגיות, דכאון וחוסר שמחת חיים.
מכל האוסף הזה ניתן להיפתר באמצעות טכניקה יוגית שנקראת פראנהיאמה. למעשה בריאות זה רק תופעת לוואי הנובע מתרגול של עצירת הפטפוט המחשבתי (כך מוגדר המושג ״יוגה״ ב Yoga Sutras של Patanjali).
פראנהיאמה מוגדרת על ידי פטאנגלי כעצירת הנשימה. אך לפני שאנחנו עוצרים את הנשימה בואו נראה איך אנחנו נושמים – שואפים ונושפים.
למעשה קיים קשר הדדי וקבוע בין המצב התודעתי לבין מצב הנשימה. לכל סוג הפעילות מתאים קצב הנשימה שלו. לא צריך להיות יוגי כדי לראות שבזמן ריצה אנחנו נושמים יותר מהר מהליכה, וקצב הנשימה שלנו שונה כשאנחנו ישנים או ערים. הנשימה שלנו גם מושפעת מהמצב הרגשי של בנאדם. בנאדם כועס נושם שונה מרגוע. נשימה של בנאדם מאושר שונה משל בנאדם דכאוני. מאסטר יוגי יכול לאבחן את המצב הפיזי והרוחני לפי הנשימה של הבנאדם.
רישאים הודיים (הרואים) למדו לעומק את המאפיינים של הנשימה: אורך, עומק, קצב, כמות, נפח המילוי ומקום הריכוז. איך מודדים אותה? נסו לקרב כף יד לחה לאף. נשפו והרגישו קרירות נעימה על היד. הרחיקו את היד לאט לאט עד שלא תרגישו יותר את הנשימה שלכם על היד. המרחק שקיבלתם בין האף ליד זה האורך של הנשימה. ניתן גם להשתמש בבד כותנה דק, מרחיקים אותו מהאף עד שהוא מפסיק לנוע בזמן הנשיפה ואז למדוד את המרחק.
יוגים מדדו את אורך הנשימה לפי האצבעות (Angula). ב״Geranda Samhita״ אחד הכתובים החשובים של האטה יוגה כתוב ״גובה האדם הוא 96 אצבעות (מטר שמונים). אורך הנשימה הרגיל 12 (20 ס“מ), בזמן שירה 16, בזמן הליכה 24, שינה 30, אקט מיני 36, בזמן מאמץ פיזי עוד יותר.״ ככל שאורך הנשימה קטן, כוח ההישרדות גדל. בזמן ריכוז מנטאלי הנשימה הופכת להיות איטית ושטחית ובמצב סמדהי כמעט נעלמת ומפסיקה.
תהליך הנשימה יכול להיות ספונטני, כמו שזה קורה לרוב האנשים כל החיים – או מודע, למשל בזמן תרגול של האטה יוגה, כשמתרגלים פראנהייאמה.
חשוב לדעת:
מכל המנגנונים שפועלים באופן ספונטני בגוף שלנו, נשימה הוא היחיד שניתן לבצע בצורה מודעת. נשימה מודעת משפיעה ישירות על מרכז הנשימה במוח ואז על כל מערכת העצבים וכך על כל הגוף שלנו.
ישנם שני שלבים בפיתוח נשימה מודעת.
ראשון, נשימת ריאות או נשימה חיצונית. היא תומכת בפעילות של מערכת העצבית ושרירית וחילוף גזים בנאדיות הריאה. נשימה יוגית חיצונית כוללת 4 פאזות:
  1. Rechakah -נשיפה
  2. Bahia Kumbhakah -עצירת הנשימה לאחר הנשיפה כשהריאות התרוקנו, חיצונית ביחס לאויר
  3. Purakah -שאיפה
  4. Antar Kumbhakah- עצירת הנשימה לאחר השאיפה עם ריאות מלאות, פנימית ביחס לאויר
טכניקת פראנהייאמה בנויה מארבעת השלבים האלה כאשר לקומבהקה יש חשיבות ראשית ושני השלבים הנוספים הם תומכים בה.
השני מתיחס לנשימה תאית או נשימה פנימית הכוללת עבודה של כל תאי הגוף.
כאשר בשלב הראשון בנשימה החיצונית אנו סופגים את הפראנה (עצמת החיים) דרך הריאות, ובשלב השני מתרחשת ספיגה תוך תאית של הפראנה.
מה זה בעצם פראנה שאף אחד מאיתנו לא ראה? היום מדברים על לא רק יוגים מתרגלים, שומעים עליה גם מכל מיני לימודים נוספים של ריפוי, חקר והתפתחות עצמית.
פראנה בסנסקריט בנויה משתי מילים. Pra – נע, פועם, ו- ana – חלקיק חומרי זעיר ביותר. כך שפראנה היא מטען החיים של כל חלקיק הכי קטן. פראנה היא בסיס מעודן של כל חומר מהכי קטן להכי גדול, מהכי גס להכי מעודן שהוא פראנה. פראנה היא בסיס לכל סוג האנרגיה, כח הכובד, כח המשיכה, חשמל וקרינה. פראנה היא בסיס לכל סוג הפעילות – פיזית, רגשית ומנטאלית. כל היקום שלנו מלא במאהפראנה (עצמת החיים הגדולה). כשמגיע הרגעוהפראנה עוזבת את הגוף הפיזי, לא ניתן להחזיר את החיים, vפתרונות הכי מתקדמים לא עוזרים… אך בואו לא נקדים את המאוחר.
הגוף שלנו מסוגל לקבל פראנה מאוכל, מים ואויר. בנשימה רגילה אנחנו מקבלים כמות רגילה של הפראנה. בנשימה עמוקה, כמות הפראנה עולה. טכניקות יוגיות עוזרות לאגור כמויות פראנה ולהשתמש בה כשנצטרך.
אם אנחנו רוצים לעבוד עם הפראנה בצורה מודעת ולרכז אותה במרכזים האנרגטיים, המטרה הראשונית שלנו היא ללמוד לעבוד עם הנשימה. במקום שננשום בצורה אקראית, לא מאוזנת ולא מודעת, ננשום בצורה מכוונת, מאוזנת ומודעת.
המילה פרנאהייאמה מורכבת משתי מילים Prana ו-Ayama – הרחבה, הארכה (ולא Yama – שליטה, בקרה, גם אם נרצה, אלה הם הדקויות של הסנסקריט). כלומר Pranayama זה התרחבות של עצמת החיים.
עכשיו בואו נבין את הטכניקה של שאיפה מלאה ונשיפה מלאה.
בראש ובראשונה – דרך מה נושמים? הפתח לכניסת האוויר הוא האף! יש סוגים מסויימים של פרנאייאמה עם שאיפה דרך הפה אך ברוב הטכניקות גם השאיפה וגם הנשיפה מתבצעות דרך האף. דווקא לאף יש את כל הכלים לקליטת האוויר שאנו שואפים. באף קורה סינון, התאמת חום ולחות שמתאימה לגוף שלנו. אם האוויר לא מתאים לנשימה, נרגיש זאת דרך הרצפטורים באף שיודיעו לנו לעצור את הנשימה ולעזוב את הסביבה הלא מתאימה.
האף הוא לא רק כלי לחוש הריח אלא גם סוג של תעלה לקליטת פראנה. כשאנו נמצאים בהרים, בים או ביער, מקומות עם אויר מלא פראנה (במערב אומרים עשיר באוזון) בא לנו לעשות נשימה עמוקה, אנחנו מרגישים נטענים בכוחות חדשים. אם ננסה לנשום דרך הפה באותו רגע, לא נרגיש רעננים, לא נחווה את הטעינה הזאת למרות שנשמנו את אותו האויר. בנאדם שנושם רוב הזמן דרך הפה, ירגיש חוסר פראנה, עייפות, חולשה, מערכתו חיסונית תהיה חלשה יותר. בנוסף לכך בפה אין לנו גם מסננת כמו שיש באף ויש יותר רגישות לחיידקים שעוברים בחופשיות לריאות.
היעוד של הפה בין היתר הוא לקבל פראנה מתזונה. כמובן גם להגן על מערכת העיכול מכניסת גופים זרים. לפעמים כשהאף סתום יש לנו גיבוי לנשום דרך הפה וטוב שכך, אנחנו מסוגלים להמשיך לנשום ולחיות, אך זאת לא הדרך הראשונית והקבועה שלנו. כל איבר צריך לתפקד לפי היעוד שלו.
אז ננשום דרך האף, והפה הוא לשתייה, אכילה, נשיקות ומילות אהבה!
בסיס לרוב טכניקות הנשימה היא נשימה יוגית מלאה. היא כוללת 3 סוגי נשימה: תחתונה, אמצעית ועליונה.
בואו נכיר אותם.
נשימה עליונה, שטחית, במערב היא נקראת נשימת עצם הבריח. בצורה כזאת מעט מאוד אויר נכנס לריאות. מספיק ידע בסיסי כדי להבין שהנשימה הזאת כרוכה במאמץ רב. הרבה מחלות נשימה ומיתרי הקול נובעים מנשימה לא מספיקה. נוצרת נטיה לדלקות בדרכי הנשימה ולהרגל לנשום דרך הפה.
בנאדם מודרני מעביר הרבה שעות בישיבה מכופפת. במקרה כזה הנשימה עלולה להפוך לשטחית.
הסוג השני של הנשימה הלא טבעית היא נשימה אמצעית או נשימה בין הצלעות. הרבה אנשים שלא יושבים הרבה ביומיום נושמים ככה. זה קצת יותר טוב מנשימה עליונה, כי החלק האמצעי של הריאות מתמלא באויר.
האיסטינקט ההישרדותי שלנו גורם לנו בכל זאת לעשות נשימות עמוקות מדי פעם כרפלקס, בדומה לפיהוק, זה קורה לבנאדם מערבי כשהריאות שלו צמאות ללגימת אויר.
הסוג השלישי של הנשימה – נשימה תחתונה. הרבה אנשים בארה״ב ואירופה מעודדים נשימה כזאת כהכי יעילה לריאות אך גם זו אשליה. בנשימה תחתונה הבטן רפויה ומתנפחת בשאיפה, ככה בדרך כלל נושמים גברים, כי נשים נמנעות מסוג נשימה הזה משיקולים אסתטיים (“כדי לא לקלקל את הגזרה”).
אם לא נרדמתם עד כה, כאן בעצם מתחיל החלק החשוב ביותר…
בכל הטכניקות המגוונות של פראנהייאמה הדגש העיקרי הוא על נשימה מלאה, שאפשרית אך ורק תוך עבודה מודעת של שרירי הבטן. ככה יוגי מסוגל לשלוט בעבודה הדינמית ובלחץ של איזור החזה והבטן. לרוב בספרות המערבית אין הוראות ברורות של עבודה נכונה עם נשימה יוגית מלאה, וזה משלה את התלמידים שמגיעים למסקנה השגויה שהבטן אמורה להיות רפויה ולהתנפח בזמן השאיפה. בואו נדייק, אנחנו מדברים על עבודה סרעפתית ולא בטנית, שהיא העיקרית והחשובה בנשימה יוגית מלאה, ואנחנו מפעילים את שרירי הבטן בעבודה הזאת. פראנהייאמה ללא הפעלה אקטיבית של שרירי הבטן זה נונסנס.
כדי להבין את העבודה המכאנית, נדמיין את הגוף כצילינדר שמורכב משני תאים, אחד קשיח באיזור החזה והשני גמיש באיזור הבטן. הסרעפת היא כמו בוכנה שנעה למעלה ולמטה בתוך הצילינדר.
לפי דר׳ זלמנוב, הרפואה חקרה עמוקות את מחלות הסרעפת, אך היום זה איבר די מוזנח למרות שיש לו תפקיד עיקרי בתהליך הנשימה. זה עצוב כמה שזה מצחיק.
בואו נכיר את פעילות הסרעפת. בגוף האדם הבריא הסרעפת נעה למעלה ולמטה 17 פעמים בדקה באמפליטודה של 8 סמ, 4 למעלה ו4 למטה כל פעם. זה יוצא כ 1000 תנודות בשעה, 24000 ביממה! תחשבו לרגע על כמות העבודה שהשריר הזה מבצע. זה השריר הכי חזק בגוף שלנו עם שטח פנים מאוד גדול. זו בוכנה יעילה שמפעילה לחץ מכאני על האברים הפנימיים שלנו – כבד, טחול, מעיים, וגם מאיצה את הדם בחלל התוך בטני.
בהפעלת לחץ על מערכות הלימפה והדם בחלל הבטן, הסרעפת מאיצה את זרימת הדם הורידית אל החזה. תדירות של תנודות הסרעפת בדקה כרבע מפעילות הלב, אך העוצמה של תנועת הדם – hemodynamic power משמעותית גדולה יותר מעבודת הלב בגלל שטח הפנים הגדול של הסרעפת.
כלומר הסרעפת פועלת כמו הלב השני שלנו. בנוסף לתפקיד החשוב הזה הסרעפת גם ״מנקה״ את מיכלי הדם בכבד ובטחול שבתנאים מסויימים (במזג אויר קר למשל) יכולים לכלול כ 30-40% של נפח הדם. כמו שהוזכר מעלה היא לוחצת על המעיים כ-24000 פעמים ביום, ושם מתרחש השינוי והעיבוד הקסום של המרכיבים המזינים וההכרחיים לתאים ולרקמות שלנו. הסרעפת היא כמו מטחנה טובה המספקת את הנחוץ לכל הגוף.
אבל! הסרעפת מבצעת את תפקידה בצורה יעילה רק כאשר הנשימה הסרעפתית מלווה בעבודה של שרירי הבטן. נדגים בוידאו ובתמונות מה קורה בנשימה עם שרירי בטן רפויים לעומת פועלים.
סרעפת גבוהה, נשיפה ללא מאמץ, השרירים שוקעים בצורה טבעית על האיברים הפנימיים. חלל הבטן מקבל צורה של ביצה. אין לחץ על האיברים הפנימיים.
סרעפת יורדת, לוחצת על האיברים. בטן מתנפחת ויוצאת קדימה ומקבלת צורה של כדור מעוך כאשר כמעט ואין שינוי בנפח, האיברים הפנימיים פשוט יורדים ויוצאים קדימה.
נשימה כזאת גורמת לבעיות כרוניות ועיוות של חלל הבטן, יש כמות יתר של הדם באיברים הפנימיים, וחסימה של נשימה עליונה ואמצעית. לא מומלץ בנשימה הרגילה ובטח לא בתרגול הפראנהייאמה.
שתי התנוחות הבאות מדגימות נשימה יוגית מלאה נכונה.
שרירי הבטן המופעלים דוחפים את האיברים אחורה ולמעלה, הבוכנה הסרעפתית עולה, כך כל האויר יוצא החוצה. האיברים הלחוצים מרוקנים את הדם ומקבלים את הצורה והנפח הטבעי שלהם.
בזמן השאיפה הבוכנה הסרעפתית יורדת מטה ומתרחבת יחד עם החלק התחתון של החזה ולוחצת את האיברים הפנימיים למטה. כאשר הנפח של האויר נשאר קבוע ושרירי הבטן התחתונה מופעלים, הלחץ על האיברים גובר.
הבטן התחתונה אסופה (כאילו מתאפקים מפיפי), הבטן העליונה יותר משוחררת כדי לאזן את הלחץ של החלל הפנימי.
במצבים 3 ו-4 נפח חלל הבטן יותר קטן מ-1 ו-2, כאשר נפח חלל החזה במצב 4 יותר גדול ממצב 2. כך הבטן לא מתעוותת במצב 4, זהו הנפח האידיאלי. בגלל המבנה הספוגי, האיברים הפנימיים מקבלים את צורתם ואת נפחם המקורי. יתרה מזו, הלחץ המופעל גורם לעיסוי ומחזק את האיברים. ונדגיש שנשימה יוגית מלאה אינה חוסמת את התפקוד של איזור החזה ועצם הבריח (העליון והאמצעי).
שלושת השלבים של נשימה יוגית מלאה מתבצעים בהצלחה רק עם עבודה מודעת של שרירי הבטן. לכן פראנהייאמה נכונה היא יעילה ביותר.
תוצאות פיזיולוגיות.
:Shrimat Kuvalayananda כותב “Yoga Mimansa” בספר
למידה על הפרש לחצים בביצוע פראנהייאמה חשוב להבנה של תהליכים פיזיולוגיים בזמן תרגול יוגה. תהליכים יוגיים בהתעוררות קונדליני מאופיינים בשני פקטורים – התארכות של עמוד השדרה וזרימת דם עצומה לרקמות הצמודות לעמוד השדרה, במיוחד באיזור האגן. בפראנהייאמה עם שרירי בטן מופעלים, התארכות של עמוד השדרה קורית בעכבות הפעילות של הסרעפת והעבודה של איזורי החיבור. בסיום השאיפה המקסימלית, כשהסרעפת מכווצת ונמצאת למטה, שרירי בטן לוחצים את האיברים הפנימיים. יש התנגדות של הסרעפת והאיזורים המחוברים. באותו זמן עמוד השדרה והרקמות העוטפות מתארכים. אנחנו רואים שהלחץ בחלל הבטן שנוצר בזמן הפראנהייאמה כתוצאה מעבודה ומהתנגדות האיברים מעודד התעוררות קונדליני.
ובכן באיזור הבטן הלחץ יותר גבוה ובאיזור החזה הלחץ יותר נמוך בזמן השאיפה (אחרת האויר לא יגיע לריאות). הפרש לחצים משפיע משמעותית על זרימת הדם.
שני האיזורים מופרדים על ידי הכיפה הסרעפתית ומחוברים על ידי רשת הורידים. הוריד בחלק התחתון מביא את הדם מאיברים הנמצאים בחלל הבטן, בזמן הלחץ בחלל הבטן הדם עובר לוריד הזה. זה מתנהג כמו כדור עם צינור שמחובר אליו, כשלוחצים על הכדור, לנוזל אין לאן לברוח אלא לזרום לתוך הצינור. כלומר, הלחץ על האיברים בחלל הבטן (שנוצר בעכבות ההתנגדות של הסרעפת ושרירי הבטן) גורם לזרימת הדם מאיברי הבטן שמתחת לסרעפת לכיוון החזה. והלחץ הנמוך באיזור החזה שואב את הדם מלמטה. ככל שהפרש הלחצים גדול יותר, ככה יותר דם נשאב למעלה.
למעשה בצורה כזאת הנשימה משפיעה על כל מערכת הדם הורידית, מעודדת זרימה יעילה ומשחררת נקודות של דם ״עומד״, הדם מתנקה בריאות וחוזר למעגל נוסף.
נדבר קצת על הלב. הרבה אנשים בעולם המערבי והמודרני סובלים ממחלות הלב ויש חששות מטכניקות נשימה מסוג זה. למעשה, אין ממה לחשוש – עבודה סרעפתית יעילה אפילו מקלה על הלב. רופאים במעבדה בלונבל אומרים שפראנהייאמה זה אחד התרגילים הטובים ללב חלש וריאות חלשות.
מישהו יכול להעיר שכאשר בלחץ גבוה בחלל הבטן הדם מוזרם מעלה דרך הוריד, אותו הלחץ יעצור גם את זרם הדם שיורד מטה דרך העורק ומזין את כל האיזור התת סרעפתי. אך בפועל זה עובד אחרת. יש שתי סיבות לכך. כיוון שהדם זורם במעגל, הגברה של זרימת הדם בכל נקודה מגבירה את הזרימה בכל מערכת הדם (וגם ההפך נכון, לכן לא כדאי להאיט ולתקוע את זרימת הדם לדוגמא בלבוש לוחץ, טבעות או חגורות לוחצות וכו׳). לחץ תוך בטני לא משפיע על העורק כיוון שהוא בעל דפנות מספיק עבות שעומדות ברמת לחץ כזאת.
אם נשארו לכם עדיין ספקות כלשהם, הם יעלמו כשתקראו את מה שנכתב במאמרים המדעים בלונבל:
לביצוע השאיפה מומלצים שני מצבים. במערב ממליצים על נשימה עם שרירי בטן רפויים, כאשר האיברים הפנימיים מותחים אותם קדימה ולמטה. בטכניקות יוגיות ההפך – מפעילים את שרירי הבטן. במערב הטענה היא שמתיחה של שרירי הבטן מאפשרת לסרעפת לרדת למטה ולהגדיל את נפח האויר בחזה והפעלה של שרירי הבטן מפריעה לסרעפת לרדת ומגבילה את נפח האויר בחזה. ביצעו מחקר וסדרה של ניסויים ומצאו כי הטענה למעשה שגויה. המסקנה היתה שהפעלת שרירי בטן גורמת לעליה בנפח הריאות כי הלחץ עליהן בעצם פוחת.
בהפעלה ממושכת של שרירי הבטן בכל השלבים של הנשימה (שאיפה, נשיפה, עצירה ללא אויר), נרגיש עליה בלחץ באיזור הבטן והצלעות והתעייפות של השרירים האלו. יחד עם זאת נרגיש התרוממות ואופוריה שנובעת מנשימה תאית.
לאחר תקופת ההסתגלות די קצרה (שתלויה ברמת התרגול ומצב השרירים), נשימה כזאת הופכת לטבעית ובעצם לא נרצה לנשום אחרת.
איך ללמוד את הטכניקה של נשימה יוגית מלאה באופן עצמאי?
תניחו את כפות הידיים על הבטן בצורה כזאת שהאגודלים מחוברים מעל הטבור והאצבע המורה מתחת לטבור.
 
לצורך השואה והבנה יותר טובה, בהתחלה נסו לעשות את התרגיל לא נכון. נשפו את כל האויר החוצה ושאפו אויר לתוך החזה כאשר הבטן שטוחה ומכווצת, הרגישו שמעט מאוד אויר מצליח להכנס כמה מאמץ נדרש.
דרך שנייה לא נכונה. שאפו כאשר שרירי הבטן רפויים לחלוטין, כך שהבטן מתנפחת כמו בלון. הרגישו שכל האצבעות מתנתקות, מעל ומתחת לטבור.
עכשיו נסו לבצע את התרגיל נכון. רוקנו את כל האויר מהריאות בעזרת שרירי הבטן כמו בניסיון הראשון. ועכשיו לאט לאט שאפו את האויר, בצורה מודעת, שימו לב להתרחבות הסרעפת לצדדים ולמטה. בטן תחתונה אסופה בזמן השאיפה. האגודלים נפתחים מעל הטבור והאצבע המורה נשארת מחוברת מתחת לטבור.
בוידאו הבא נדגים נשימה מלאה עם ריאה אחת כאשר הריאה השניה נשארת פסיבית וריקה.
מה קורה בנשימה רגילה ביומיום ולא בזמן תרגול הפראנהייאמה? מומלץ גם בנשימה הרגילה שלנו לעשות הפעלה קלה של שרירי הבטן. נסו להיזכר ולהפעיל טונוס קל בבטן התחתונה (כמו שמתאפקים מפיפי). לא להתבלבל עם נשימה ״ספורטיבית״ כמו בהתעמלות עם בטן שטוחה שאובה פנימה ונשימה עליונה עם החזה בלבד, כך הסרעפת אינה פועלת. נשימה כזאת גורמת למאמץ רב, לחץ בגרון החזה, בעיות עיכול, עצירות, כאבי ראש, הפרעות שינה, הרגשת קור, חרדות, החלשה של המערכת החיסונית ועוד. מי שרגיל לנשום ככה קודם כל צריך ללמוד לשחרר את שרירי הבטן ורק אז ללמוד לתרגל פראנהייאמה עם הפעלת שרירי הבטן.
יש אנשים שרגילים לנשום עם בטן רפויה (יותר אופייני לגברים). האיברים הפנימיים נפולים עם עודף נוזלים ודם, חלל הבטן נפוח, מעיים מתמלאים בעודפי האוכל, גזים. למי שרגיל לנשימה עם בטן רפויה, מומלץ קודם כל לחזק את השרירים. Udhara Shakti Vikasaka
תרגלו 3-4 סטים (בכל סט מספר פעמים מקסימלי), 3-4 פעמים בשבוע. תוך מספר שבועות השרירים יתחזקו ויהיה ניתן לבצע פראנהייאמה יעילה עם שליטה נכונה בשרירי הבטן.
כשאנחנו מחזירים לעצמנו נשימה מלאה אנחנו מחזירים לעצמנו ביטחון, כוח ושמחת חיים. כל שאיפה ונשיפה הופכת לאקט אהבה נצחי בין הנשמה והאחד. התעוררות שאקטי שמעצימה וממלאה את כל המהות שלנו.
בונוס למי שהגיע לסוף, שלוש טכניקות לניקוי ולהפעלה של הריאות.
ניקוי נוזלים מדרכי הנשימה העליונות ועיסוי נקודות בגולגולת.
חיזוק של איזור החזה, ניקוי של האיזור התחתון של הריאות והפעלה חזקה של כל נאדיות הריאה.
פתיחה מקסימלית של החזה והפעלה של המארמות (נקודות ביו אנרגטיות) באיזור השכמות.
לאחר שלושת התרגילים האלו תרגישו כאילו החליפו לכם את הריאות, במקום ריאות חלשות ומזוהמות תקבלו ריאות חדשות, נקיות ופתוחות!
נשמו לבריאות!
באהבה,
אננדה
בכתבה נעשה שימוש בחומרים מן הספרים הבאים:
”חוכמה של גוף האדם“ דר‘ זלמנוב
“Yoga Mimansa” Shrimat Kuvalayananda
“Pranayama: The Energetics of Breath” Andre van Lysebeth